עריכת הדף "שצעדרין" (פסקה)

==תולדות העיירה== 
===הרקע===
[[:קטגוריה:נשיאי חב"ד|נשיאי חסידות חב"ד]] לאורך הדורות, התעסקו בהטבת המצב הגשמי של היהודים, ועודדו רבים מהם לעזוב את הערים הגדולות, ולהתגורר במושבים ולהתפרנס מעיסוק בעבודת האדמה.

בשנים שקדמו לשנת [[תקצ"ח]], יצא הצאר הרוסי בקריאה ליהודים להתעסק בעבודת האדמה, והדבר היווה תמריץ נוסף ליהודים לעבור אל הכפרים והמושבות, ואדמו"ר הצמח צדק מימש את הפוטנציאל, והחל לעסוק בהקמת מושבה יהודית לחסידי חב"ד, שיעסקו בעבודת כפיים.

===הקמת המושבה===
שטח העיירה שצעדרין נקנה על ידי [[אדמו"ר הצמח צדק]] בשנת [[תקצ"ט]] מהנסיך שצעדרינוב, ונקראה על שמו{{הערה|ישנם הטוענים כי השליח לביצוע הקניה בפועל היה ר' חיים גולדוץ. ראו גליון 'העבר' תשי"ג, עמוד 94.}}. 

לאחר קניית שטח האדמה, עודד [[אדמו"ר הצמח צדק]] את חסידיו לעבור להתגורר במושבה היהודית, כשהוא תומך כספית במשפחות, מעניק להם כלים שיסייעו להם בעיבוד השדות החקלאיים של המושבה, והקים ועד מיוחד לניהול עניני התושבים, ובשנת [[תר"ב]] החלה בפועל ההתיישבות היהודית במקום.

המיוחד במושבה זו היה שכל תושביה היו יהודים חסידי חב"ד, ועל פי הוראתו של [[אדמו"ר הצמח צדק]] היו זמנים מיוחדים בשנה בהם כל התושבים לקחו הפסקה בת כמה ימים מהעבודה, וישבו לעסוק בלימוד.

ההתיישבות היהודית הצליחה במאוד, התושבים הצליחו בעבודתם ונהנו משפע כלכלי, והממשל הרוסי הוקיר את פעולתו של הצמח צדק בענין זה, ובשנת תר"ב העניק לו תעודת 'אזרח נכבד לדורותיו'{{הערה|1=[http://www.col.org.il/%D7%97%D7%93%D7%A9%D7%95%D7%AA_%D7%97%D7%91%D7%93_%D7%9E%D7%A1%D7%9E%D7%9B%D7%99%D7%9D_%D7%94%D7%99%D7%A1%D7%98%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%AA%D7%99%D7%A7_%D7%A7%D7%91%D7%9C%D7%AA_%D7%AA%D7%95%D7%90%D7%A8_%D7%90%D7%96%D7%A8%D7%97_%D7%A0%D7%9B%D7%91%D7%93_%D7%9C%D7%93%D7%95%D7%A8%D7%95%D7%AA%D7%99%D7%95_81665.html תצלומי המסמכים הרשמיים נחשפים] {{COL}}.}}.

רוב שטח העיירה לא נשאר בבעלותו של אדמו"ר הצמח צדק, אלא הועבר על שמם של תושבי העיירה ללא תשלום. בהשתדלותו של הצמח צדק, קיבלו התושבים הטבות ממשלתיות נוספות, שכללו הלוואה ארוכת טווח, אותה פרעו על ידי תשלום של אחוזי תבואה מהיבול שגידלו.

את השטח המיוער של המושבה, מכר הצמח צדק לאחד מהגבירים החסידיים מהעיירה בוברויסק, ואת הכסף שקיבל מהמכירה, שלח לביסוסו של [[כולל חב"ד]]{{הערה|במכירה התנה הצמח צדק שהגביר ייתן אפשרות לתושבי העיירה לכרות עצים בחינם לצורך בניית בתים.}}.

===חיי הקהילה בעיירה===
{{ערך מורחב|ערך=[[תומכי תמימים שצעדרין]]}}
בשנותיה הראשונות של המושבה, היה מגיע [[אדמו"ר הצמח צדק]] מידי שנה לבקר במקום, להתוועד ולועדד את החסידים שעברו להתגורר במושבה, אך בשנים מאוחרות יותר פסק נוהג זה, ובמקומו היה מגיע אחד מבניו לדרוש בשלום התושבים, ולהתעניין במצבם הרוחני והגשמי.

העיירה הייתה ממוקמת בסמיכות לעיר [[פאריץ']], שם התגורר ה[[משפיע]] ר' [[הלל מפאריטש]], שהיה מגיע לבקר את תושבי העיירה מפעם לפעם ולעורר אותם ב[[עבודת ה']].

לקראת חג הסוכות, היו תושבי העיירה מספקים לולבים והדסים לכל חסידי ליובאוויטש ברוסיה הלבנה, ואף לרבותינו נשיאינו עצמם.

לאחר [[הסתלקות]]ו של [[אדמו"ר הצמח צדק]] בשנת [[תרכ"ו]] התקשרו רוב תושבי העיירה ל[[אדמו"ר המהר"ש]], על אף סמיכותה הרבה של העיירה לבוברויסק, מקום מושבו של האדמו"ר רבי [[שמריה נח שניאורסון]].

בשנת [[תרס"ט]] התנפלה קבוצה של גזלנים ורוצחים על אחד מבתי העיירה ורצחו שבעה מתושביה. אנשי העיירה המבוהלים שלחו משלחת אל [[אדמו"ר הרש"ב]] וביקשו ממנו לחזק את רוחם של התושבים באמצעות ייסוד סניף של ישיבת תומכי תמימים.

הצעתם התקבלה, ובראשית שנת [[תר"ע]] עברה לשם קבוצת התלמידים הראשונה מישיבת [[תומכי תמימים ליובאוויטש]] (מהקבוצה שלמדה בבאבינאוויטש).

עם התייסדות הישיבה התיישבו במקום דמויות חסידיות ידועות כגון ה[[משפיע]] הרב [[שאול דב זיסלין]] והרב [[אלתר שימחוביץ]], והדבר הפיח רוח חיים חדשה בקהילה.

המצב הרוחני והגשמי של יהודי העיירה היה טוב כל כך, עד שהיו כאלו שהתבטאו על העיירה כ"ארץ ישראל של רוסיה", וילידי העיירה העידו שכאשר אמרו שמצב היהדות ברוסיה דחוק והיהודים נרדפים - הם לא הצליחו להבין על אלו צרות מדברים.

===סופה של העיירה===
ההתיישבות היהודית במקום נמשכה מאה שנה, וב[[מלחמת העולם השנייה]] בשנת [[תש"ב]], ברחו רוב תושבי העיירה ונטשו אותה מאימת הנאצים, אך נשארו שם כשש מאות נפשות של אנשים חלושים שלא יכלו לעמוד בטלטולי הדרך ונותרו בעיירה.

כאשר הגיעו החיילים הנאצים למקום, הובילו את כל תושבי העיירה אל מחוץ לעיר בסמיכות ל[[בית עלמין|בית העלמין]] המקומי, ירו בהם, וקברו אותם בקבר אחים.

כיום אוכלוסיית העיירה כוללת כ-800 תושבים רוסים, ואין זכר לחיים היהודיים שפרחו במקום בשנותיה המאושרות של העיירה.