עריכת הדף "שלמה קופצ'יק" (פסקה)

===עלייתו לארץ===

בשנות בחרותו החליט אביו לשולחו לארץ הקודש. תשוקתו של אביו הייתה שבנו יעלה לארץ הקודש. הוא ניסה בכל כוחו להשיג [[סרטיפיקט]] עבור בנו, אך הדבר לא עלה בידו. 

לאחר מאמצים רבים השיג סרטיפיקט בעזרתו של הרב [[יצחק מאיר לוין]], מעסקניה הבולטים של אגודת ישראל. 

ר' שלמה הגיע ל[[ארץ הקודש]] בתחילת שנת [[ת"ש]], ובכך ניצל מאימי [[מלחמת העולם השנייה]] שפרצה באותם ימים.

כל העת עקב האב מרחוק אחר הנעשה עם בנו בארץ הקודש. כששמע שבנו לא הצליח להתקבל לישיבה חסידית שיש בה פנימייה, בגלל חוסר מקום, ולכן החל ללמוד בישיבת 'חברון' הליטאית - כתב לידידיו בארץ הקודש וביקשם לסייע לבנו למצוא ישיבה חסידית דווקא. 

מכתבי אביו אליו ואל ידידיו היו למעשה הקשר האחרון שלו עם המשפחה, שכן כולם ניספו בשואה. 

מאוחר יותר, החל ר' שלמה לחפש עבודה כדי להתפרנס בכבוד. הוא עבר אפוא ל[[תל אביב]], שם עסק בליטוש יהלומים, כאשר במקביל הסתובב בחצרות רבנים ואדמו"רים שתל אביב הייתה משופעת בהם, בתורו אחר עתיד רוחני טוב יותר. בשנת תש"ג, שלוש שנים לאחר שהגיע ארצה, נקלע ל[[התוועדות חסידית|התוועדות]] [[מלוה מלכה]] בהשתתפות תלמידי ישיבת חב"ד, שהתקיימה בביתו של ר' לייב ברמן בנו של ר' שבתי מידידי אביו בתל אביב. 

ר' שלמה שהשתתף במלוה מלכא, נכבש מן הדברים החדשים ששמע במקום. בהתוועדות זו קראו את שיחתו הידועה של [[אדמו"ר הרש"ב]] 'כל היוצא למלחמת בית דוד כותב גט כריתות לאשתו' שנאמרה ב[[שמחת תורה]] [[תרס"א]]. תוכן השיחה השפיע על ר' שלמה השפעה עמוקה והיא שהביאה אותו לשערי ישיבת חב"ד בתל אביב. 

לאחר שהחליט ללמוד בישיבת חב"ד, כתב מכתב להנהלת הישיבה וביקש להתקבל לישיבה: "שמעתי את שיחת אבי הרבי (הרש"ב) אודות חיילי בית דוד, ברצוני להתקבל לישיבה, ובכך להסתפח ל[[חיילי בית דוד]] בברכת הגאולה. ש. קופצ'יק". 

הוא אכן התקבל לישיבה, שם פגש בר' [[יעקב פלס]], חברו משכבר ימים עוד בשבתם יחד בישיבת קישינב.