עריכת הדף "שלמה מקרלין" (פסקה)

== פטירתו ==

מסורת קרלין מספרת{{הערה|ספר "קדושת אהרן" - קארלין, ועוד.}} כי במהלך המלחמה נהרג ר' שלמה על ידי הקוזק ארמילוס, ב[[כ"ב תמוז]] [[תקנ"ב]]. ביום זה, יום ההילולא של רבי שלמה, נוהגים [[חסיד]]י קארלין לברך ברכת [[שהחיינו]], אך בשאר הדברים נוהגים מנהגי [[בין המצרים]].

לעומת זאת, ממכתב [[אדמו"ר הריי"צ]] (אג"ק אדמו"ר מוהריי"צ חלק ב, עמ' שסט.) משמע כי בשנים [[תקנ"א]] - [[תקנ"ב]] ביקר ב[[ליאזנא]] וכן בתקנ"ה-ו. מסורות מסוימות מספרות אף כי היה בר פלוגתא של [[אדמו"ר הזקן]] בעת [[מלחמת נאפוליון]]{{הערה|דיון ארוך וסוער בנושא, בו משתתפים הרב [[שלום דובער לוין]], הרב [[שמואל קראוס]], הרב [[ברוך אוברלנדר]], הרב [[יוסף יצחק קלר]] ועוד - בקבצי [[קובץ הערות וביאורים אהלי תורה|הערות וביאורים - אהלי תורה]] [[תנש"א]] - [[תשנ"ב]]. וראו בקובץ הערות התמימים ואנ"ש מאריסטאון, גליון ג (תרסד), פ' מקץ תנש"א, עמ' יד במאמרו של הרב שמואל קראוס אודות הנ"ל ואודות שנת הסתלקות רבי שלמה מקרלין. ראו גם ספר השיחות תרצ"א, עמ' 174 בהערות שם, '''וש"נ.'''}}.

חסידי ר' שלמה מספרים כי אצלם במסורת ר' שלמה היה [[משיח בן יוסף]]. במדרש מובא כי שמו של זה שיהרוג את משיח בן יוסף הוא "ארמילוס", זה היה גם שמו של מי שהרג את רבי שלמה{{הערה|הרב אביש שור, קובץ "בית אהרן וישראל" - [[תנש"א]].}}.

הרבי הריי"צ כותב על כך ביומנו (מעת ביקורו בלודמיר, ראה להלן:) "...ר"ש זצ"ל קארלינער, משיח בן יוסף קוראים  אותו בכל הסביבה לפי המעשה הידוע מה שאחד הקאזאקים ירה בו והמיתו, ובזה זכה לשם גדול זה: משיח בן יוסף"{{הערה|ספר המאמרים תרצ"ב-תרצ"ה, מבוא, עמ' כה.}}. 

הוא נורה ביום [[שבת קודש]] ב[[י"ז תמוז]], הקוזקים פרצו לבית מדרשו, וירו בחמישה עשר מתפללים. רבי שלמה היה בדבקות באמצע אמירת [[כתר]], ולא שם לב למתרחש. נכדו משך בטליתו מתוך בהלה, וכאשר הוא סובב את ראשו הקוזקים ימ"ש ירו בו. במשך חמישה ימים הוא היה שרוי בין חיים למוות, אך עם זאת הוא לא שינה כלל את סדריו הקבועים עד כוחו האחרון. הוא אכל כרגיל את סעודת שבת, וכאשר החסידים שכחו להגיש אחד ממאכלי השבת, הוא נענה: "היינטיגע חסידים, שוין עפעס, און מען פארגעסט אז ס'איז דא א באשעפער אויף די וועלט" - החסידים של היום... רק קורה משהו, והם שוכחים שיש בורא עולם..

בשנת תרצ"ב ביקר הרבי הריי"צ בעיר לודמיר, והתפלל שם על ציונו של רבי שלמה מקרלין. (על כך ראו בהרחבה בספר השיחות תרצ"ב-תרצ"ה, במבוא, מסוף עמ' כד ואילך. וראו ב"רשימות" חוברת קכב, עמ' 10).