עריכת הדף "שבעת המינים" (פסקה)

==תוכנם הפנימי==
במשך כמה וכמה שנים{{הערה|בין היתר בשנים [[תשמ"ה]], [[תשמ"ז]], [[תש"נ]] ו[[תשנ"ב]]}} התייחס הרבי בשיחות [[חמשה עשר בשבט]] לתוכנם הפנימי של שבעת המינים וההוראה הנלמדת מהם בעבודת ה'.

שבעת המינים מתחלקים לשני קטגוריות:

*'''"ארץ חיטה ושעורה"''' – גידולים שנצרכים לקיומו הבסיסי של האדם, מחטה ושעורה אופים לחם, שהוא מזונו הבסיסי של האדם והנחוץ לקיומו. 

*'''"גפן תאנה ורימון ארץ זית שמן ודבש"''' – הינם פרות, הוא גידולים הנאכלים להנאתו של האדם ולטובתו.

*'''[[חיטה]]''' – היא מאכלו העיקרי של האדם. ממנה עושים לחם שנעשה חלק מגופנו. חיטה מרמזת על עבודת ה[[נפש האלוקית]], הגברת הצד ה'טוב' אצלנו, לשמור ולחזק את יצר הטוב, על ידי לימוד התורה וקיום המצוות.

*'''[[שעורה]]''' – היא מאכל בהמה. יש אצלנו צד המכונה '[[נפש הבהמית]]' שנמשך ומבין רק בתענוגים גשמיים. השעורה, מרמזת לנו על העבודה עם נפש הבהמית - להתגבר על הרצונות הבהמיים, לעצור את השתוללות הבהמית, כאשר היא נמשכת להתרגז, לשנוא, לקלל, להתחצף. ולהשתמש בכוחות של הבהמית לקדושה "וְרָב תְּבוּאוֹת בְּכֹחַ שׁוֹר"{{הערה|משלי יד, ד.}}.

*'''[[גפן]]''' – ל[[יין]] טבע מיוחד, כששותים ממנו, הוא עוזר לצאת מהמצב רוח, ולשמוח. היין מרמז על ההוספה ב[[שמחה]] כאשר עושים את רצון ה[[נפש אלוקית]], השמחה שממלאת את ליבנו כשאנו מתנהגים כמו שצריך. נוסף לכך, היין מוסיף גם בעבודה עם ה[[נפש הבהמית]], לעצור אותה מפרעותה. כמו שכתוב בפסוק "וְיַיִן יְשַׂמַּח לְבַב אֱנוֹשׁ"{{הערה|תהלים קד, טו.}}, לומד הרבי את המילה "אַנוש" בפתח, אַנוש מלשון חלישות - להחליש את הבהמית.

*'''[[תאנה]]''' – בפרשת בראשית מסופר שאדם וחוה "תפרו" לעצמם בגדים מעלי תאנה. מהתאנה אנו לומדים על עבודת ה[[לבושים]]. ה[[מחשבה]] ה[[דיבור]] וה[[מעשה]] של האדם, נקראים לבושי הנפש. דרכם, הנפש באה לידי ביטוי. התאנה באה ומלמדת אותנו, לשמור על לבושי הנפש, לשמור על המחשבה, לגרש מעלינו כל מחשבה רעה. ולהשתדל להשתמש במחשבה באופן חיובי. וכך גם בדיבור ובמעשה.

*'''[[רימון]]''' – על בני ישראל כתוב שהם "מלאים מצות כרימון"{{הערה|עירובין יט,א. חגיגה בסופה.}}. הרימון, מסמל על בירור העולם, והעלתו לקדושה על ידי השימוש בעולם לענינים טובים, לרצונו של הקב"ה - קיום ה[[מצוות]].

*'''[[זית]] (ארץ)''' – הזית הוא מזון מר. מורה על עבודתנו ב[[גלות]], שמרגישים 'מר' מכך שאנו רחוקים מהקב"ה, כאשר אנו לא עושים את רצונו, דבר הגורם לחיזוק בעבודה, והתעקשות מתמדת להיות שייך ולהתחבר לרוחני למרות הקושי.

*'''[[שמן]]''' – "מה זית זה כשכותשין אותו מוציא שמנו כך ישראל..."{{הערה|שמות רבה.}}. על ידי הקושי בגלות, כתישת ה[[זית]] - עם ישראל, יוצא שמן – באה הגאולה, שאז מתגלה ה'שמן', פנימיות התורה.

*'''[[דבש]]''' – הדבש מגיע מ[[תמרים]]. לתמר לוקח לצמוח יותר זמן משאר אילנות – שבעים שנה{{הערה|זהר ח"ג טז, א. ועוד.}}, מה שמלמד על הריבוי והקושי של העבודה בגלות. דוקא על ידי ריבוי וקושי העבודה מגיעים ל[[דבש]] המרמז גם כן על שלימות גילוי פנימיות התורה לעתיד לבוא.