עריכת הדף "שבעים זקנים" (פסקה)

===הזקנים שנענשו===
עוד קודם היציאה ממצרים היה לזקני ישראל מעמד מיוחד, כפי שמשתמע מכך שבשעה שמשה נשלח אל פרעה לבקש ממנו שישחרר את בני ישראל, הוא מורה לו "לך ואספת את זקני ישראל"{{הערה|שמות ג, טז.}}. עם זאת, הזקנים התייראו מלמעוד לפני פרעה ונשמטו אחד אחד עד שכאשר משה הגיע לפרעה, הוא נותר לעמוד מולו לבדו.

לאחר היציאה ממצרים, בתיאור מעמד [[מתן תורה]] כאשר מסופר על עליית משה רבינו להר סיני, מוזכרים זקני ישראל כסמכות שאליה יוכלו בני ישראל לפנות בעת הצורך: "ואל הזקנים אמר שבו לנו בזה, מי בעל דברים יגש אליהם"{{הערה|שמות כד, יד.}}.

גם לאחר מתן תורה, כאשר משה רבינו החל ללמד את העם תורה, הוא לימד תחילה את אהרון, לאחר מכן נכנסו בני אהרון ומשה חזר על הדברים, ולאחר מכן נכנסו הזקנים, ומשה רבינו חזר בשלישית, ורק אחרי זה נכנסו כל העם{{הערה|[[מסכת ערובין]], דף נ"ד, ב'.}}.

כיון שהזקנים לא נהגו ביראה מספקת בהר סיני, כמו שכתוב "ויחזו את האלוקים ויאכלו וישתו", הקב"ה רצה להעניש אותם, אך כיון שלא רצה שיהיה אבלות במתן תורה, נענשו רק מאוחר יותר, באש התבערה{{הערה|שמות כד. וברש"י על במדבר יא, טז.}}{{הערה|וב[[ילקוט שמעוני]] [[פרשת בהעלותך]] רמז תשלו הביאו חז"ל טעם נוסף, שכאשר ניסו להניא את בני ישראל מלעשות את ה[[חטא העגל|עגל]], עמדו עליהם והרגום (ובשל כך אהרון התיירא מלעכב אותם ורק הצליח לדחות אותם ליום המחרת כשהוא נותן להם להבין כביכול יסייע להם).}}.