עריכת הדף "רגע של שתיקה" (פסקה)

==שאלות ותשובות==
לאחר קריאתו של הרבי התעוררו כמה שאלות אודות היוזמה, והרבי השיב על כך במהלך [[התוועדות|התוועדויות]] בקיץ [[תשמ"ג]] וב[[תשמ"ד]]:

'''מדוע 'רגע של שתיקה' ולא 'רגע של דיבור' אודות בורא העולם?'''

א. כאשר מדובר אודות דיבור מתחיל מיד ויכוח בקשר להתערבות באמונתו של בן דת מסויימת, ואי אפשר לסמוך על הבטחותיהם של המנהל והמורה שלא יפעילו לחץ ולא יתערבו באמונה של השני, שכן זהו נסיון יום יומי עבורם, שלמרות שמדברים עם התלמידים אודות עניני אמונה יתאפקו שלא להזכיר שום דבר הקשור לאמונתם. לכן העצה לזה היא שיקבעו רגע של שתיקה בלבד, ללא דיבור כלל.

ב. על ידי זה חוסכים וויכוחים בין התלמידים עצמם בנושאי אמונה ודת.

ג. כיון שמדובר על רגע של שתיקה ומחשבה בתוכן שההורים מסבירים לילד, ולא על רגע שבו הילד מקבל הסבר בבית הספר, כך גם ההורים לוקחים חלק בדבר בהסבירם לילד שיש לנצל "רגע" זה למחשבה ו[[התבוננות]] אודות בורא העולם ומנהיגו, כך שביחד עם ה[[מזון]] הגשמי שנותנים לילד בלכתו לבית הספר, יתנו לו גם [[מזון]] רוחני, וזה יפעל אצלם שיתחילו להתעניין ולדאוג ל[[מזון]] רוחני זה.

ד. לפעמים יש יתרון למחשבה על דיבור, שכן המחשבה עמוקה ופנימית יותר מאשר דיבור הנאמר ביחד עם כמה וכמה ילדים. במחשבה אין צורך לחקות את השני או לפחד ממנו, שכן אף אחד אינו יודע מה שהוא חושב, מלבד בורא העולם ומנהיגו, הבוחן כליות ולב.
{{הערה|1=משיחת י"א ניסן תשד"מ}}

'''הרי חוקת היסוד של [[ארצות הברית]] מחייבת הפרדת דת ממדינה, וכיצד ניתן להכניס עניני דת בתחומם של בתי ספר ממשלתיים?'''

א. שאלה זו נובעת מתפיסה מילולית, תוך כדי התעלמות מהתוכן וה"נשמה" של הנושא. שכן מייסדי המדינה ברחו מאותן מדינות שבהם נשלל מהם חופש הדת, ובאו לכאן כדי לייסד מדינה שבה יוכל כל אחד לחיות מתוך חופש הדת. לכן קבעו בחוק שלממשלה אסור להפריע לתושבי המדינה להתנהג בהתאם לדתם, קרי: הפרדת דת ממדינה. עכשיו רוצים לנצל עיקרון זה, שנועד לאפשר את חופש הדת, כדי להגביל את חופש הדת מהורים שמעוניינים בחינוך לאמונה באלוקים, וכדי לחייב אותם בנטל כפול: מימון ההוצאות של בית ספר פרטי, ותשלום מיסים שנועדו להחזקת בתי ספר ממשלתיים.

ב. בית הספר אינו צריך להתערב כלל בתוכן המחשבה ברגע של שתיקה. תוכן זה יימסר לכל ילד מהוריו, וכך אין בדבר שום סתירה לחוקת היסוד של המדינה.

ג. אפילו אם חוקת היסוד הייתה אוסרת הזכרת שם שמים בבתי ספר, יש לשנות את החוק. שכן חוקת היסוד נקבעה על ידי בני אדם למען בני אדם וטובתה של האומה בהווה דורשת זאת, וכפי שמראה הסטטיסטיקה שאחוז הפשע אצל אלו שהתחנכו ללא חינוך אודות ההכרה בבורא העולם גבוה ביותר!{{הערה|1=משיחת [[י"ט כסלו - חג הגאולה|י"ט כסלו]] תשד"מ}}.

'''כיצד אפשר להכריח ילד שישמע אודות בורא העולם כאשר הוריו אינם מעוניינים בכך, בניגוד לעיקרון החופש והחירות?'''

לא כופים על הילד תפילה בנוסח מסויים, שהרי מדובר ברגע של שתיקה בלבד, כשבית הספר אינו מתערב כלל בנושא אלא כל הורה יורה לילדו איך לנצל רגע זה.

ואדרבה: הכפייה היא בזה שאוסרים להזכיר בבתי הספר אודות בורא העולם, שעל ידי זה שוללים מהילד את האפשרות לקבל ידיעה זו. ברחוב שומע הוא דברים אחרים, וגם בביתו לא מדברים איתו על דבר זה; ואם בבית הספר לא ישמע מאומה על כך - שוללים ממנו את האפשרות לדעת אודות קיומו של בורא עולם{{הערה|1=משיחת י' שבט ואחרון של פסח תשמ"ג}}.

ישנם הטוענים שהדבר עצמו הוא אמנם חיובי, אבל מקומו לא יכירנו בבית ספר אלא בבית כנסת.

לא ייתכן שבבית הספר יצבור הילד ריבוי ידיעות על הא ועל דא, על ענינים טפלים וטפלים שבטפלים, ובמקרה הטוב ביותר - ילמד להיות רופא ועורך דין, ואילו על העיקר, לחנכו להיות בן אדם, על ידי הנהגה אנושית, גם כאשר יש צורך לוותר על תאוה וכבוד, מכיון שיודעים שיש עין רואה ואוזן שומעת - על זה שוכחים לגמרי!

מותר ללמד את הילד כל הענינים שבעולם, פרט לדבר אחד ויחידי - שישנו בורא עולם ומנהיגו! ולא רק שאסור ללמדו, אלא אסור לו אפילו לחשוב על כך...

דוקא בבית הספר, במקום שבו מחנכים את הנוער, יש להנהיג רגע של שתיקה{{הערה|1=משיחת [[י"ט כסלו - חג הגאולה|י"ט כסלו]] [[תשמ"ה]] - על פי רשימת השומעים בלבד}}.