עריכת הדף "רבן יוחנן בן זכאי" (פסקה)

==כהונתו==
[[רש"י]] ב[[מסכת שבת]]{{הערה|לד, א בד"ה תורמסי תרומה.}} כתב: {{ציטוטון|גם הוא היה כהן כדאמרינן ב[[תוספתא]] ד{{קח|מסכת|פרה}}{{הערה|פ"ד, ד. ובדומה לזה בתוספתא אוהלות פט"ז, ד. [[ספרי]] {{קח|פרשת|חוקת}} פ"א.}} 'אם מה שעשו ידי .. שכחתי'}} - דהיינו, שהוא עסק בהקרבת ה[[פרה אדומה]] בעצמו, וזוהי ראיה שהיה כהן.

אולם ה[[ברייתא]] אומרת{{הערה|[[מסכת מנחות]] כא, ב.}}: אמר [[רבי יהודה]]: אמר .. רבן יוחנן בן זכאי: .. כל כהן שאינו שוקל - חוטא; אלא שה[[כהנים]] דורשים מקרא זה לעצמם: 'וכל מנחת כהן כליל תהיה לא תאכל', ובאם ה[[עומר]], [[שתי הלחם]] ו[[לחם הפנים]] הם שלנו, כיצד הם נאכלים? וה[[תוספות]] נעמדים על דברי רבן יוחנן, ואומרים: שמזה משמע שרבן יוחנן בן זכאי לא היה כהן. ומה שכתוב בספרי (ובתוספתא) "שעשו ידי", הכוונה היא שעשו על פי הוראותיו. ובזה מסבירים תוספות את הגרסה המופיעה בהמשך - שסיפור זה היה עם [[הלל הזקן]], ומוסיף הספרי "אלא שלא היה יכול לומר מה שעשו ושרתו ידי", וטעם הדבר הוא: לפי שלא שרפו פרה בימיו, אבל לא שהוא בעצמו היה כהן.

הגמרא {{הערה|[[מסכת ברכות]] כח, ב.}} מספרת שבזמן מיתתו של רבי יוחנן בן זכאי נכנסו אליו תלמידיו לבקרו וראו שהוא בוכה, כששאלו אותו על כך ענה להם ש"שיש לפני שני דרכים אחת של גן עדן ואחת של גיהנם ואיני יודע באיזו מוליכים אותי". בתורת החסידות ישנם כמה הסברים לגמרא הזו, שהרי ר' יוחנן בן זכאי עסק כל ימיו בללמוד וללמד תורה ולא הלך ד' אמות ללא תפילין, ואם כן כיצד חשש שיוליכו אותו לגיהנם? לצד הביאורים בתורת החסידות (מצד ענוותנותו, לא ידע היכן כוחותיו הפנימיים מונחים ועוד) בולט ביאורו של [[הרבי שליט"א מלך המשיח]] במאמר [[לא תהיה משכלה תשי"ב]] שמסביר שרבי יוחנן היה שקוע כל ימיו במילוי שליחותו בעולם הזה וממילא לא היה לו זמן לראות מה המצב של כוחותיו הפנימיים.  

{{תנאים}}
{{הערות שוליים}}

[[קטגוריה:תנאים|יוחנן]]
[[קטגוריה:אישים שהגיעו לגיל 120]]
‏