עריכת הדף "רבי שמעון בר יוחאי" (פסקה)

===הסתתרותו במערה===
באסיפת כמה חכמים עם [[רבי יהודה]], [[רבי יוסי]] ויהודה בן גרים, דנו אודות מעשי השלטון הרומי: {{ציטוטון|פתח ר' יהודה ואמר: כמה נאים מעשיהן של אומה זו, תקנו שווקים, תקנו גשרים, תקנו מרחצאות. ר' יוסי שתק. נענה רשב"י ואמר: כל מה שתיקנו לא תיקנו אלא לצורך עצמם - תיקנו שווקים להושיב בהן זונות, מרחצאות לעדן בהן עצמן, גשרים ליטול מהן מכס}}. כשנודע הדבר לשלטון גזרו על רשב"י מיתה.

רשב"י ברח עם בנו [[רבי אלעזר בן רבי שמעון|רבי אלעזר]] והסתתרו בבית המדרש, ואחר כך עברו להסתתר במערה, מחשש שיענו את אשתו ותגלה את מקום מחבואו. באופן ניסי צמח על פתח המערה עץ חרובים ונבע מעיין מים, עבור מחייתם. רשב"י ובנו הסתתרו במערה במשך שתים עשרה שנים, עד ש[[אליהו הנביא]] הודיע להם על מות הקיסר, ויצאו מהמערה. ביציאתם כשראו אנשים העוסקים בעבודת האדמה במקום ב[[לימוד התורה]], כעסו ואמרו: "מניחין חיי עולם, ועוסקין בחיי שעה?" ומקפידתם נשרפו האנשים שפגשו. [[בת קול]] החזירה אותם למערה. לאחר שנה נוספת, ה-13, בת קול קראה להם לצאת מהמערה. רבי אלעזר המשיך להכות אנשים בקפידתו, ואביו רשב"י ריפא אותם, ומנע את בנו מכך. כאשר ראו יהודי מהדר במצוות שקנה שתי אגודות הדסים לשבת, נחה דעתו של רבי אלעזר.

לאחר יציאתו מהמערה חיפש רשב"י כיצד לתקן משהו בעולם. הוא הגיע ל[[טבריה]], וכיוון שהעיר היתה בנויה על [[בית החיים]] והכהנים לא ידעו היכן מותר להם לעבור, הוא טיהר את העיר מעצמות מתים על ידי חפירה בכל העיר לחיפוש מתים{{הערה|שבת לג, ב ואילך. מובא גם בירושלמי שביעית ט, א. פסיקתא דף פח, ב. בראשית רבה עד, ו. קהלת רבה י, ח. אסתר רבה א, ט.}}.