עריכת הדף "קרבן שלמים" (פסקה)

==סוגי השלמים==
*'''שלמי נדבה''' - קורבן שלמים הבא על ידי יחיד בנדר או בנדבה.{{הערה|1=מקור: ויקרא פרק ג', ופרק ז' פסוקים ט"ו-ט"ז.}} נדר הוא כאשר האדם אומר: "הרי עלי קורבן שלמים" ובכך הוא מחייב את עצמו להביא קורבן. אם אדם זה מקדיש אחר כך בהמה לקורבנו, הרי שגם אם הבהמה תמות או תאבד - לא פקע ממנו חיובו להביא בהמה לקורבן, כיוון שחובו להקריב שלמים אינו תלוי דווקא בבהמה שהקדיש. נדבה היא כאשר האדם אומר: "הרי בהמה זו שלמים". באמירתו הוא מקדיש את הבהמה המסוימת הזו לשלמים, ואם היא מתה או אבדה - הוא פטור מלהביא בהמה אחרת לקורבן, כיון שהתחייבותו הייתה על בהמה זו בלבד.
*'''[[שלמי חגיגה]]''' - קרבן יחיד שאדם חייב להקריב בעת העלייה לרגל ב[[שלוש הרגלים]], ככתוב{{הערה|שמות.כג,יד}}: "שָׁלֹשׁ רְגָלִים תָּחֹג לִי בַּשָּׁנָה". לכתחילה יש להביא את הקורבן ביום הראשון של החג, אך אם האדם שגג או פשע ולא הביא את הקורבן ביום הראשון - הוא יכול להביא אותו בשאר ימי החג, כולל [[שמיני עצרת]]. גם [[שבועות|בחג השבועות]] יש שישה ימים לתשלומים (ו'-י"ב ב[[סיוון]]), שבהם ניתן להביא את הקרבן. כך גם אם [[יום טוב|היום הראשון]] חל ב[[שבת]] - מביאים את הקורבן באחד הימים הבאים.
**[[חגיגת ארבעה עשר]] - קרבן מיוחד הבא בי"ד בניסן בשביל לאכול ממנו קודם הפסח, כדי שהאדם יאכל את הפסח כשהוא כבר אינו רעב, והפסח ייאכל "על השובע". קורבן זה אינו חובה, והוא בא רק כאשר הפסח קרב ביום חול (ולא בשבת, שכן קורבן זה אינו דוחה את השבת), בטהרה (ולא כשרוב הציבור טמאים, שכן קורבן זה, בניגוד ל[[קורבן פסח]], אינו דוחה את הטומאה), ובמועט (כאשר בשר הפסח אינו מספיק להשביע את המסובים לבדו).
*'''שלמי ביכורים''' - המביא למקדש [[ביכורים]] משבעת המינים, חייב להביא עמהם קרבן שלמים.{{הערה|רמב"ם הלכות ביכורים פרק ג' הלכה י"ב, על פי דברים פרק כ"ו פסוק י"א.}}
*'''[[שלמי שמחה]]''' - קרבן יחיד הקרב ברגלים, כדי לאכול ממנו ולשמוח בחג עם בני ביתו ועם העניים והנזקקים, ככתוב{{הערה|דברים|טז}}: "וְשָׂמַחְתָּ בְּחַגֶּךָ אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתֶךָ וְהַלֵּוִי וְהַגֵּר וְהַיָּתוֹם וְהָאַלְמָנָה אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ". חכמים למדו שהשמחה היא אכילת שלמים, על פי הכתוב האמור בציווי על הקמת המזבח בהר עיבל{{הערה|דברים|כז}}: "וְזָבַחְתָּ שְׁלָמִים '''וְאָכַלְתָּ''' שָּׁם '''וְשָׂמַחְתָּ''' לִפְנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ". אם יש לאדם בשר אחר של קורבנות שהוא יכול לאכול ממנו בימות החג, כגון [[מעשר בהמה]] - הוא פטור מלהקריב קרבן זה.
*'''[[קורבן תודה]]''' - סוג של קרבן שלמים הבא בנדר או בנדבה, כתודה לה' על ישועה או הצלה. דיני קורבן תודה שונים בכמה פרטים מדיני קורבן השלמים, כדלהלן, אך בכל זאת הוא נחשב לסוג של קורבן שלמים.{{הערה|ראו ספר ויקרא פרק ז פסוקים יא-יב: "וזאת תורת '''זבח השלמים''' אשר יקריב לה'. אם על '''תודה''' יקריבנו...".}} בקורבן תודה, מלבד הבהמה הקרבה, יש להביא גם ארבעים לחמים, עשרה מכל אחד מהסוגים הבאים: סולת מורבכת, חלות מצות, רקיקי מצות - שלושת אלה ללא חימוץ, וחלות חמץ, כאשר לחם אחד מכל סוג ניתן לכהן, והשאר לבעלים. הבדל נוסף בין קורבן תודה לקורבן שלמים רגיל הוא, שקורבן תודה אינו נאכל אלא ביום ההקרבה ובלילה שלאחריו, בעוד שקורבן שלמים נאכל גם ביום השני להקרבה.
*'''[[נזיר (יהדות)#סיום הנזירות|איל נזיר]]''' - ה[[נזיר (יהדות)|נזיר]] בסיום ימי נזירותו חייב להביא שלושה קורבנות: עולה, חטאת ושלמים. קורבן השלמים של הנזיר הוא איל, והנזיר מביא ביחד עמו עשרים לחמים, עשר חלות ועשרה רקיקים, שניהם ללא חימוץ. גם באיל נזיר, כמו בקורבן תודה, לחם אחד מכל סוג ניתן לכהן, והאכילה מוגבלת ליום האכילה וללילה שלאחריו.{{הערה|1=מקור: {{תנ"ך|במדבר|ו|}}, פסוקים י"ד-ט"ו, י"ט-כ'.}}
*'''שלמי עצרת''' (או: '''זבחי שלמי ציבור''') - בחג ה[[שבועות]] מביאים מנחה מיוחדת למקדש - [[שתי הלחם]]. ביחד עם מנחה זו מקריבים שני [[כבש]]ים לשלמים. קורבן זה הוא קורבן השלמים היחיד שהוא קורבן ציבור. קורבן זה, אף שהוא נקרא בתורה "שלמים",{{הערה|ויקרא|כג|יט}} הוא שונה בדיניו באופן מהותי מדיני קורבן השלמים: בעוד שקורבן השלמים הוא "קדשים קלים", זבחי שלמי ציבור הם "קדשי קדשים" (וראו להלן).

{{הערות שוליים}}