עריכת הדף "קינות לתשעה באב" (פסקה)

==מנהגים==
הקינות נאמרות בישיבה על הארץ או על מקום נמוך. לאמירת הקינה האחרונה "אלי ציון ועריה" [[הרבי]] נוהג לעמוד, ונוהגים לאומרה במנגינה מיוחדת, חזן וקהל.

קיים מנהג בקהילות ישראל, שבסיום אמירת הקינות, גונזים את ספר הקינות. כדי להדגיש את האמונה שעד השנה הבאה יהיו כבר ב[[ירושלים]] הבנויה ב[[גאולה]]{{הערה|1=נזכר ב[https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=4622&st=&pgnum=565&hilite= שיחת כ' מנחם אב תשל"ט].}}. ההשערה היא, שמשום מנהג זה, לא מצויים כמעט ספרי קינות מדפוסים קדמוניים. בחב"ד לא אימצו מנהג זה, והרבי משתמש באותו הספר משנה לשנה{{הערה|הוצאת מוסד הרב קוק (מאז יצאה השתמש בהוצאת תשמ"ט).}}.

הרבי הזכיר "ווארט" חסידי, ש"עבדו את ה' בשמחה" היינו שאפילו בתשעה באב - יהפך במהרה לששון ולשמחה - בביאת משיח צדקנו, יש להתענות ולומר קינות, אך גם בשעת מעשה יש להיות בשמחה, ממה שזכינו לאושר הגדול והיכולת לקיים את ציווי מלך מלכי המלכים הקב"ה{{הערה|[https://chabadlibrary.org/books/1200860314 אגרות קודש חלק יב, אגרת ד'קיז].}}.