עריכת הדף "צרור החיים" (פסקה)

==בקבלה ובחסידות==
בתורת הקבלה והחסידות יש לביטוי "צרור החיים" שני ביאורים שונים:

א. בזוהר{{הערה|וירא ק"ו ע"ב, תרומה קמ"ב א' ועוד.}} ובאור התורה{{הערה|להרבי הצ"צ, בראשית כרך ז' עמ' תתרמג ב'.}} מבואר שהוא גן עדן העליון. היינו, שעניינו התגלות עתיק שבבינה: "וזהו עניין צרור החיים דעיקרו בינה שבה מאיר עתיקא".

ב. ב[[פרדס רימונים]] (להרמ"ק){{הערה|שער ערכי הכינויים (שער כ"ג) במערכת צרור החיים.}} וב[[יאיר נתיב (מאורות נתן)|מאו"א]] "ואין צרור פחות משלושה מלכות שבה נצרר תפארת המקבל מהבינה". היינו, '''מקור החיים''' הוא בינה, '''עץ החיים''' היא תפארת (שהיא עיקר המידות), '''ארץ החיים''' היא מלכות – ו'''צרור החיים''' הוא כששלושתם מתאחדים (ע"י התפארת שממשיכה במלכות את הארת הבינה).

ומוסבר בזה בחסידות{{הערה|מאמרי אדמו"ר הצ"צ – הנחות, כרך ראשון עמ' ש'.}}, שכשם שאבן הנצררת במרגמה נזרקת למרחוק מאד, כך "צרור החיים" צורר את הנפש אחרי ההסתלקות ו"זורק" אותה מעלה מעלה [[לאשתאבא בגופא דמלכא]] ד[[אלוקים חיים]].

והנמשל: שורש הגבול (זמן ומקום) הוא בספירת המלכות{{הערה|שהרי נאמר בה "ה' מלך ה' מלך ה' ימלוך" = עבר הווה ועתיד.}}, ואילו המידות{{הערה|חסד גבורה תפארת וכו'.}} הן למעלה מזמן ומקום, והן "סוף עולמות האין סוף". ומאחר וידוע שהמצוות הן בז"א (היינו, במידות), ע"י קיום המצוות בכל יום ('''בתוך''' הזמן והמקום) מחברים ומיחדים את הנבראים (המוגבלים) עם האין סוף (הבלתי מוגבל).

ומכיון שהמצוות מתקיימות ע"י '''האדם''', הן נעשות לנשמה "לבוש" העוטף אותה (כצרור אבן במרגמה) ומעלה אותה מעלה מעלה להתאחד ולהתייחד ב[[אלוקים חיים]], שהוא ה"שם" המאיר בספירת הבינה (המאירה בגן עדן העליון).