עריכת הדף "עצמו של יום מכפר" (פסקה)

==ביאור מחלוקת התנאים==
מבואר{{הערה|לקוטי שיחות ח"ד עמ' 1149, התוועדויות תשמ"ז ח"א עמ' 101. ועוד}} שבעצם הכל מודים ש"עיצומו של יום מכפר", כלומר, עצם מהותו של יום הכיפורים מכפר. אלא שלדעת רבי גדולה כל כך קדושתו של יום הכיפורים, עד שהוא מכפר אפילו על אלה שלא שבו ב[[תשובה]]; ואילו רבנן סבורים, שהתנאי לדרגת הכפרה שנוצרת על ידי יום הכיפורים היא התשובה.

גם לדעת רבנן הסוברים שהתנאי לכפרה היא עבודת התשובה "עיצומו של יום מכפר", כלומר, האדם עצמו אינו יכול באמצעות התשובה שלו להגיע לכפרה זו הנפעלת על ידי עיצומו של יום, אלא שרבי סובר, שתיכך כשמגיע יום כיפור מיד מאיר העיצומו של יום - אפילו כל עוד לא עשה היהודי תשובה והעיצומו של יום בעצמו מכפר על עוונותיו; ואילו חכמים סוברים, שכדי להגיע לכפרה של עיצומו של יום, צריכה להיות עבודת התשובה, ורק אז ישנה הכפרה של עיצומו של יום שהיא נעלית בהרבה מהכפרה שמשיגים באמצעות תשובה בלבד. אבל הכל מודים ש"עיצומו של יום מכפר".

הסיבה לכך ש"עיצומו של יום מכפר" ואף הופך את הזדונות לזכויות, היא משום שביום הכיפורים מאיר בגלוי הקשר העצמי של נשמות ישראל שדבוקות וקשורות בכל מצב עם הקב"ה. קשר זה נעלה אף מעבודת התשובה, המוגבלת במידה מסויימת, לפי עוצמת התשובה. ביום הכיפורים מאיר עצם הקשר שבין נשמת היהודי לקב"ה. נשמת היהודי היא "חלק א-לוה ממעל ממש", והיא מאוחדת תמיד עם מקורה ושורשה, הקב"ה.

קשר זה אינו מושפע ממעשיו ומחטאיו של האדם. הוא מצוי בכל יהודי ויהודי מצד טבע נשמתו, ושום חטא ועוון אינו יכול לפגוע בו. אלא שבכל ימות השנה חבוי הקשר הזה ומוסתר עמוק בלב. מה שבא לידי ביטוי הן הדרגות החיצוניות יותר של ההתקשרות לקב"ה, אלה התלויות במעשה המצוות וההליכה בדרכי התורה. אך ביום הכיפורים מתגלה הקשר העמוק בין הקב"ה לעם ישראל.

זהו פירוש המושג "עיצומו של יום מכפר". ביום הכיפורים, כאשר מתגלה הקשר הפנימי הזה, נמחקים ממילא כל הפגמים וכתמי החטא. היום הזה מגלה, כי כל יהודי קשור עם הקב"ה בקשר שאינו ניתן לניתוק, וממילא נמחקים כל החטאים והעוונות.

התגלות זו באה לידי ביטוי בעיקר ב[[תפילת נעילה]], התפילה המסיימת את תפילות יום הכיפורים. אז כביכול ננעלים הקב"ה ועם ישראל ביחידות ושום דבר אינו יכול להפריע את התאחדותם המוחלטת.