עריכת הדף "עירוי מכלי ראשון" (פסקה)

==בדברי הראשונים==
התוספות מעירים כי מהמשנה אכן אין ראיה שעירוי אינו ככלי ראשון וממילא אינו נחשב כבישול, שהרי אם כן היה למשנה לומר חידוש גדול יותר - שמותר לערות מהכלי ראשון על התבלינים. 

[[רבינו יצחק]] מבעלי התוספות אף מביא ראיה לכך שעירוי מכלי ראשון נחשב כבישול, מהמובא ב[[מסכת זבחים]] פרק ראשון - אין לי אלא שבישל בו, עירה לתוכו מנין כו' ומכך נלמד שעירוי כבישול. הוא מביא את דברי הירושלמי שם נחלקו שני אמוראים במחלוקת זו, האם אכן ניתן להביא ראיה מהירושלמי. רבי יוסי סבר שאין להביא ראיה מדברי הירושלמי, שכן אפשר שהתורה העוסקת בדין הכשרת כלי חרס שעירו לתוכם, קובעת רק כי הכלים בולעים מרוב חמימות העירוי מכלי ראשון. לעומת זאת לבישול נצרך כוח מיוחד, שהוא להפוך את התבשיל למבושל, דבר הדורש תהליך חזק יותר (למשל זמן מרובה יותר, והפיכת החומר הלא מבושל למבושל). לעומת זאת [[רבי יוסי בר בון]] דוחה את ראייתו וקובע כי לא ניתן לחלק בין בליעה לבישול בנושא זה. לפי דברי הירושלמי מכריע ר"י כי העירוי נחשב כבישול גמור, ומבשל יותר מכדי קליפה.

לעומת זאת [[הרשב"ם]] סובר שעירוי ככלי שני, ומביא ראיה מהנפסק בהלכות איסור והיתר ש"תתאה גבר" כלומר כאשר דבר חם ודבר קר מתנגשים יחדיו, תמיד זה שלמטה, המקבל, הוא הגובר והמשפיע כלומר העליון מושפע ממנו ומתקרר.

הכרעת [[רבינו תם]] היא כי העירוי הוא מציאות חדשה, שאכן אינו כבישול גמור, אך הוא מבשל "כדי קליפה" כלומר את השכבה החיצונית ביותר. הנפקא מינה ההלכתית היא לענין [[בשר]] וחלב, שאם עירו [[חלב]] רותח על בשר, יש לקלף רק את הקליפה החיצונית. לענין שבת לעומת זאת אין נפקותא, שהרי גם כדי קליפה אסור לבשל.