עריכת הדף "נתן סאה ונטל סאה" (פסקה)

===פירוש הדין===
נחלקו הראשונים בפירושו של דין זה. לדעת [[רש"י]] כל מה שנאמר בגמרא שרק אם הוחלפו מי המקווה עד רובם ולא לגמרי, עוסק רק ב[[מי פירות]] (מיץ) שאינו כשר למקווה, ולכן רוב פוסל. אך ב[[מים]] אף אם הם [[מים שאובים|שאובים]], כיוון שקודם נתן את המים השאובים למקווה כשר, וממילא נטהרו, הרי הם כאילו כשרים מלכתחילה ואף אם יוחלפו כל המים במשך הזמן עדיין כשר. 

לעומת זאת, דעת ה[[ראב"ד]] היא{{הערה|ספר בעלי הנפש פרק א הלכה ח', על פי פירוש הפוסקים}} שאף במים חל דין זה, ואם הוחלפו בצורה כזו רוב המים שבמקווה הוא פסול. דיני ה[[השקה]] וה[[זריעה (מקוואות)|זריעה]], קיימים לפי הראב"ד כדי לטהר [[טומאת משקים|מים]] מטומאתם, ואף להפוך אותם לכאלה שראויים לטבול בהם, אך אינו יכול לבטל את פסול השאובים מהמים לגמרי. מעלת ההשקה, לפי הראב"ד,{{הערה|כפי שפירשוהו רוב הפוסקים}} היא מדין "חיבור", שכאשר המים השאובים מחוברים למקווה הם מקבלים את דיני המקווה מכיוון שנעשו אחד, אך זאת רק כאשר רוב המים הם מי גשמים שהם לפי דיני ה[[רוב (הלכה)|רוב]] נחשב המקווה לכשר, אך לא כאשר המים הוחלפו במים פסולים{{הערה|רבי [[ברוך בער לייבוביץ]], חידושי ושיעורי רבי ברוך בער על מסכת מקווואות (בסוף חלק נזיקין), סימן ב'.}}.

אך הראב"ד מסייג את דבריו, ומסביר כי דבריו אמורים לגבי מקווה המכיל כארבעים סאה בלבד או מעט יותר מכך, אך במקוה המכיל הרבה יותר, כל עוד נשארו במקווה ארבעים סאה מים כשרים, אין המקווה נפסל גם אם רובו מורכב ממים שאובים{{הערה|הוכחה מביא הראב"ד מ מקוואות ז ג.}}. הבעיה היא רק כאשר המקווה אין בו ארבעים סאה ויש בו רוב מים שאובים, או אפילו יש בו ארבעים סאה אבל המים השאובים לא נפלו לתוכו אלא סמוך לו - ומשם למקווה{{הערה|כמופיע במקואות ד ד.}}.

ב[[מסכת יבמות]]{{הערה|פב, ב.}} מובא כי מדובר בפסול מדרבנן ולא בפסול מהתורה. לפי שיטת התוספות, הכוונה היא שמכיוון שמקווה מהתורה כשר גם ברביעית מים ודין ארבעים סאה הוא רק מדברי חכמים, נמצא שגם אם רוב המקווה הוחלף במים שאובים, כל עוד קיים רביעית מי גשמים, המקווה כשר. הסבר זה קיים רק לפי השיטה שארבעים סאה הוא חיוב מדברי חכמים, אך רבים מה[[ראשונים]] סבורים שמדובר בדין מהתורה.

לפי ה[[ראב"ד]], ההסבר אחר, ולשיטתו כל הפסול של מים שאובים הוא בעצם פסול מדברי חכמים, כי מהתורה מים שאובים כשרים, והם נאסרו על ידי חכמים רק כגזירה שמא יעשו את המקווה על ידי אדם, שזהו פסול מהתורה{{הערה|ראה בהרחבה בערך [[מים שאובים]].}}.