עריכת הדף "נשמה עם עצמה" (פסקה)

==תקציר העלילה==
הספר מתאר שלושה בחורי ישיבה, אהרון, בן ציון ואלימלך, שלומדים בישיבה ליטאית. בתחילת הספר אהרון ובן ציון שמים לב שאלימלך חברם עובר שינוי בחייו ומתחיל להתנהג שונה מחבריו, אלימלך מספר לאהרון על השתתפותו ב[[התוועדות חסידית]] של משפיע בשם ר' דוד לייב, בהתוועדות המשפיע ביאר את המשפט: {{ציטוטון|לא נבראתי אלא לשמש את קוני}} ע"פ [[תורת החסידות]], והסביר שהאדם לא לומד תורה בשביל לקבל אחרי זה [[גן עדן]] אלא בשביל [[הקב"ה]] בלבד. הדברים השפיעו עליו והוא התחיל למצוא דרך חיים חדשה ב[[עבודת ה']].

בהמשך עוזב אלימלך את הישיבה ועובר לישיבה מתונה יותר ביחסה לחב"ד, הוא החל להשתתף בשיעור [[תניא]] שמסר משפיע בשם ר' יוסף יצחק, השתתפותו בשיעורים גרמה לו להתקרב יותר.

בהמשך נפגשו אלימלך ואהרון, והתחולל בניהם ויכוח על החסידות, כשאהרון תמהה על כך שאלימלך נטש את דרך אבותיו, ואלימלך מסביר לו את ששמע מר' יוסף יצחק על כך שחסידות מגלה את הפנימיות.

במשך מתווכח אהרון עם החבר השלישי, בן ציון שהחל ללמוד את שיטת ה[[חקירה]], אהרון סובר שאין לעסוק ברזי הבריאה ולנסות להבין את [[הקב"ה]] אלא פשוט ללמוד, ואילו בן ציון סובר שיש להבין כל דבר ופרט בבריאה, הם ניגשים לר' יוסף יצחק ששולל את שיטת ה[[חקירה]] ואומר שהיא מובילה לכפירה באמונה, בגלל המחשבה שהאמונה בהקב"ה היא שכלית, וממריץ אותו ללמוד חסידות, שתפתור לו את השאלות ולא תוביל אותו למחשבות כפירה.

בן ציון מתחיל ללמוד שיעור בתניא עם אלימלך, שמצידו משקיע ב[[עבודת התפילה]].

בן ציון ממסה לשכנע את אהרון ללמוד חסידות, כשהוא מסביר לו שלימוד החסידות לא יפגום בלימוד הנגלה, מכיוון שרק באמצעות החסידות אפשר להבין את התורה.

אהרון מנגד אומר לו את חששו שבעקבות כך יתחיל ירידה בלימוד התורה אצלו, בן ציון אומנם עונה לו שרק עם חסידות אפשר להבין את התורה, ובעקבות כך גם אהרון מתחיל ללמוד [[חסידות]].

הסיפור מסתיים בהתוועדות משולשת של הבחורים לאחר שנים, ב[[770]] בן ציון משמש כר"מ בישיבה חב"דית, אלימלך כמשפיע ואהרון כראש ישיבה, במהלך ההתוועדות הם מכריזים שאם לא היו מגלים את אורה של החסידות, אינם יודעים איפה הם היו היום.