עריכת הדף "מלחמת ההתשה" (פסקה)

==מהלך המלחמה==
בשבת קודש פרשת [[כי תשא]] [[י"ח אדר]] [[תשכ"ט]] פתחו המצרים בהפגזה ארטילרית כבדה לכל אורך התעלה, במהלכה הוטלו 40,000 פגזים על מוצבי צה"ל ונהרגו ארבעה חיילים. כתגובה, הופצצו בתי הזיקוק בעיר סואץ והוחרבו, ולמחרת במהלך שיגור נסיוני של רקטה נהרג הרמטכ"ל המצרי ששהה בקו החזית כחלק מסיור שערך עם סגל הפיקוד העליון, דבר שבלם את ההתקפה המצרית ומנע את ביצוע השלבים הבאים במתקפה המצרית המתוכננת. הריגתו של הרמטכ"ל הייתה נס מוחשי, כאשר הוא נהרג מאש של רקטה מסוג 'זאב' שהייתה בעלת טווח קצר ויכולת דיוק נמוכה, והייתה בשלבי פיתוח ראשוני, ונורתה כניסוי. יחד עם הרמטכ"ל נהרגו כמה מדרג הפיקוד הבכיר.

במקביל לבלימת ההתקפה המתוכננת, הריגתו של הרמטכ"ל גררה לחץ ציבורי רחב היקף במצרים להשיב פעולת תגמול הולמת ולכבוש מחדש את חצי האי סיני. בעקבות לחץ זה, הגביר הצבא המצרי את התקיפות האוירייות על מוצבי קו בר לב, שהגיעו לשיאן בחודש תמוז של אותה שנה.

בחודשים הראשונים למלחמה, נמנעה ישראל מפעולות התקפיות רחבות היקף, והסתפקה בסיכול ממוקד של מתקני ההפצצה והמטוסים מתוך מטרה להמעיט במספר הנפגעים ככל האפשר בשל החשש מתגובה אמריקאית, והחלה בכך רק לאחר שהשגריר החדש בארצות הברית [[יצחק רבין]] הביע את עמדתו שארצות הברית רואה בעין יפה את הפעולות הצבאיות של ישראל, ואף מעוניינים בהחרפתם.

לאחר קבלת עמדתו של השגריר, החלה ישראל בסדרת מבצעי תקיפה אויריים ורגליים בעומק השטח המצרי שפגעו קשות בתשתית המצרית ואתרים צבאיים, כשמנגד ברית המועצות מעניקה גיבוי נרחב למצרים שכלל אספקת נשק וציוד, ושליחת יועצים צבאיים ועשרות אלפי לוחמים.

ב[[כ"ט כסלו]] [[תש"ל]] החל לחץ אמריקאי מאסיבי לכינון יחסי שלום עם מצרים וירדן בתיווכו של מזכיר המדינה האמריקני מר ויליאם רוג'רס, אך הצעתו נדחתה על ידי שני הצדדים הלוחמים, וכחודש לאחר מכן יזם צה"ל הסלמה בלחימה כאשר הרחיב את התקיפות הצבאיות על מצרים.

המלחמה נמשכה עד להסכם הפסקת האש שישראל נענתה אליו{{הערה|למעט שרי מפלגת גח"ל בראשות מנחם בגין, שהתנגדו להסכם ופרשו בעקבותיו מהממשלה.}} ב[[ה' מנחם אב]] [[תש"ל]], ונכנסה לתוקף למחרת.

על אף ההסכם, וכפי שחזה הרבי מראש, הפרה מצרים את ההסכם כבר למחרת היום בו חתמה עליו{{הערה|על פי סעיף 3 בהסכם "שני הצדדים יימנעו מלשנות את הסטטוס קוו הצבאי בתוך האזורים המשתרעים 50 קילומטר מזרחה ומערבה לקו הפסקת האש. אף צד לא יכניס או יקים מתקנים צבאיים חדשים כלשהם באזורים אלה", אך כבר בו' [[מנחם אב]] החלו המצרים לקדם סוללות של טילי קרקע-אוויר לעבר תעלת סואץ, כחיפוי לחציית התעלה על ידי כוחות רגליים מבלי לחשוש מהתקפות של חיל האוויר הישראלי, כפי שעשו ב[[מלחמת יום הכיפורים]].}}, והחלה בחיזוק מעוזי הצבא המצרי לאורך גדות תעלת סואץ, כהכנה ל[[מלחמת יום הכיפורים]].

למרות ההגדרה הצבאית היבשה שמלחמה המתסיימת בהפסקת אש מוגדרת כמלחמה ללא הכרעה, מטרת הצבא המצרי לגרום לנסיגת ישראל מקו הגבול לא הושגה, בעוד ישראל גרמה לאבידות של כעשר אלף חיילים מצריים, זרימת מאות אלפי פליטים לקהיר, התשה קשה של צבא מצרים{{הערה|במהלך המלחמה אבדו כוחות מצרים כ-120 מטוסים, בעוד צה"ל איבד חמשה עשר מטוסים בלבד.}} כאשר הוא נאלץ לבקש עזרה סובייטית, ופגיעה קשה בכלכלה המצרית.