עריכת הדף "מלחמה" (פסקה)

==מלחמות ביהדות==
===מלחמת המלכים===
{{ערך מורחב|מלחמת ארבעת המלכים את החמישה}}
====רקע====
מלחמה זו, היא המלחמה הראשונה המוזכרת [[תנ"ך]]{{הערה|בראשית יד א}}. 

המלחמה נגרמה, בשל מרידה (של אי תשלום מסים) של חמשה [[מלך|מלכים]], בארבעה מלכים אחרים, כשבראשם כדלעומר.

====משתתפים====
ארבעת המלכים: אמרפל מלך שנער, אריוך מלך אלסר, כדרלעומר מלך עילם, ותדעל מלך גויים. חמשת המלכים: ברע מלך סדום, ברשע מלך עמורה, שנאב מלך אדמה, שמאבר מלך צבויים, מלך בלע - צער.

====תוצאה====
המנצחים במלחמה היו, ארבעת המלכים. במהלך המלחמה, [[לוט]] - בן אחיו [[אברהם אבינו]], נפל בשבי. עוג מלך הבשן (או כפי שכונה בתורה "הפליט"), הודיע על כך לאברהם, אברהם לקח את 318 נעריו (ולפירוש ה[[מדרש]], את אליעזר שה[[גמטריא]] של שמו הוא - 318), ונלחם במלכים אלו.

השם עשה נס לאברהם, וצרורות עפר, שאברהם השליך על האויב נהפכו לחצים. ואילו החצים שהאויב השליך, נהפכו לעפר{{הערה|תענית כ"א א}}, וכך ניצח אברהם את המלחמה, ושחרר את לוט בן אחיו.

===מלחמת [[עמלק]]===
{{ערך מורחב|עמלק}}
עמלק היה העם הראשון שנלחם עם [[עם ישראל]], לאחר צאתם מ[[מצרים]]. [[חז"ל]] המשילו{{הערה|[[רש"י]] [[דברים]] כה יח}} זאת, לאמבטי רותחת שאין כל בריה יכולה לירד בתוכה [=בני ישראל]. בא בן בליעל אחד [=עמלק] קפץ וירד לתוכה [=נלחם עם ישראל], אף על פי שנכוה הקרה אותה בפני אחרים [=ששאר העמים פחדו פחות מלהלחם עמהם].

====ההכנות למלחמה====
{{ציטוטון|וַיֹּ֨אמֶר מֹשֶׁ֤ה אֶל־יְהוֹשֻׁ֙עַ֙ בְּחַר־לָ֣נוּ אֲנָשִׁ֔ים וְצֵ֖א הִלָּחֵ֣ם בַּעֲמָלֵ֑ק מָחָ֗ר אָנֹכִ֤י נִצָּב֙ עַל־רֹ֣אשׁ הַגִּבְעָ֔ה וּמַטֵּ֥ה הָאֱלֹהִ֖ים בְּיָדִֽי׃}}{{הערה|שמות יז ט}}.

====מהלך המלחמה====
[[יהושע בן נון|יהושע]] נלחם יחד עם ישראל בעמלק. ו[[משה רבינו|משה]] היה בראש הגבעה. כשמשה הרים ידיו כלפי השמים, בני ישראל היו מסתכלים לשמים ולבם נכנע לה', ואז היו מנצחים. וכשהיה מוריד ידיו, היו מפסידים. ולכן אהרון וחור עלו לגבעה, ותמכו בידיו של משה עד בא ה[[שמש]], וכך נצחו בני ישראל.

===מלחמת מדין===
{{ערך מורחב|ערך=[[קליפת מדין]]}}
====רקע====
בשנת ה[[ארבעים]] ל[[יציאת מצרים]] - השנה האחרונה ב[[מדבר]], לאחר שניסה [[בלעם]] לקלל את ישראל וה' לא נתן בידו, יעץ למלכי מדין ומואב להחטיא את עם ישראל, וכך לגרום ל[[מגפה]]{{הערה|במדבר לא טז "הן הנה היו לבני ישראל בדבר בלעם למסור מעל ב-ה' על דבר פעור, ותהי המגפה בעדת ה'"}}. המדינים קיבלו את עצתו, ושלחו את בנותיהם ש[[חטא|החטיאו]] את ישראל ב[[גילוי עריות]], וב[[עבודה זרה]].

לאור זאת צווה ה' למשה להלחם במדין, ואחר כך [[פטירה|יפטר]]. כמו שכתוב{{הערה|במדבר לא א}}:{{ציטוטון|נְקֹם נִקְמַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֵת הַמִּדְיָנִים אַחַר תֵּאָסֵף אֶל עַמֶּיךָ}}. למרות שידע שאחר שילחם עם מדין יפטר, לא נמנע משה מלהלחם, ואף "סחב" את ישראל, שלא רצו להלחם ולהוביל למות משה, למלחמה.

====המלחמה====
משה ציווה את העם שיפרישו [[אלף (מספר)|אלף]] אנשים מכל שבט למלחמה, ומינה את [[פנחס]] ללכת בראשם. ה[[חייל|חיילים]] נלחמו במדין, והרגו את כל הזכרים, ואת חמשת מלכי מדין: אוי, רקם, צור, חור, רבע. ואת בלעם בן בעור הרגו בחרב, שלפי המפרשים{{הערה|רש"י}}, הגיע לשם כדי לקבל את שכרו על עצתו. את כל רכושם של המדינים, וכן את נשיהם וטפם, לקחו בני ישראל כשלל מלחמה.

כשחזרו הלוחמים [[כעס]] עליהם משה על שהשאירו בחיים את ה[[נשים]], שהיו בעצם גורם החטא, וציווה עליהם להרוג כל אשה ראויה למשכב זכר וכן כל הזכרים שבטף. על פי ציווי מפורש של ה'.

לאחר מכן הרימו תרומת מכס של השלל לה' על פי ציווי מפורט.

===מלחמות שבעה עממים===
הם המלחמות שנלחמו ישראל, להוריש את יושבי הארץ, ולרשת את ארצם. מלחמות אלו ארכו [[שבע]] שנים.

מלחמות אלו היו מלחמות מצווה, ואליהם יוצא אפילו [[חתן]] מ[[חופה|חופתו]].