עריכת הדף "
מוזיקה
" (פסקה)
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אזהרה:
אינכם מחוברים לחשבון. כתובת ה־IP שלכם תוצג בפומבי אם תבצעו עריכות כלשהן. אם
תיכנסו לחשבון
או
תיצרו חשבון
, העריכות שלכם תיוחסנה לשם המשתמש שלכם ותקבלו גם יתרונות אחרים.
בדיקת אנטי־ספאם.
אין
למלא שדה זה!
===המוזיקה בצורה המוכרת לנו כיום=== לפי המחקר המקובל כיום, המינוח "מוזיקה" לתיאור תורת הנגינה, הגיע מהשפה היוונית מהמילה μουσική ("מוסיקי"), "(האמנות) של המוזות". כאשר המשמעות של "מוזה" דומה במשמעותו למונח "השראה". לעומת זאת במקורות היהודיים מובא הסבר נוסף, ש'מוזיקה' היא חכמת '''מיזוג''' הקולות יחדיו ליצירה אחת{{הערה|נפוצות יהודה לר' יהודה מוסקאטו מנטובה ה'שמ"ח, דרוש ראשון 'הגיון בכינור', קרוב לתחילתו: "שנקראת החכמה הזאת בשם 'מוסיקה', נגזר מלשון 'אל יחסר המזג' בחלוף אותיות המוצא, כמנהג חלופן במלת 'מסכה יינה' שהיא כמו 'מזגה', על שם התמזגות הקולות וערובם בהסכמה נערכת" ועל דרך זה בקונטרס בד קודש מאדמו"ר האמצעי: "כידוע בניגונים שבחכמת המוזיקע שהוא עיקר היופי והעריבות בקולות הממוזגים יחד . . וכן במזיגת הקולות בטוב נקרא קול נעים ומהודר".}}. במקורות היהודיים נקראה המוזיקה פעמים רבות בשם 'חכמת הניגון'. אחד האתגרים המשמעותיים לשימור היצירות המוזיקליות לאורך השנים, הינו ההבדל בצורת הנגינה של אותה מוזיקה בין אנשים שונים, והקושי לתעד בכתב צלילים שכל מהותם הוא בשמיעה. עיקר העיסוק בכתיבת מוזיקה, התפתח בעולם הנוצרי, כאשר בתחילה השתמשו בסימונים מעל הטקסט (בדומה לטעמי המקרא), ובהדרגה הלכה והתפתחה השיטה של כתיבת תווים על ''''חַמְשָׁה'''' - מערכת של חמישה קווים ישרים אופקיים ומקבילים, הרחוקים מרחק שווה זה מזה, שעליהם רושמים את סימוני צלילים (תווים) כאשר המרחק בין התווים והגובה שהם ממוקמים על פני ה'חמשה' מנחה כיצד יש להפיק את הצלילים. הרווח בין הקווים נקרא 'בֵּינָה'. כאשר מסמנים תו בגובה נמוך יותר מהקו התחתון של החמשה, או גבוה מהקו העליון של החמשה, ניתן להרחיב את החמשה לאותו תו ספציפי, על ידי תוספת של קווים צרים, באורך סימון התו, הנקראים "קווי עזר". התחלת הסימון בתווי נגינה היה באזור שנת ד'תק"י (750), והיא קיבלה את צורת ה'חמשה' המקובלת בימינו, באזור שנת ד'תתס"א (1100). התיעוד הראשון המצוי בידינו של מנגינה יהודית שנרשמה באמצעות תווים, מתוארך לסביבות שנת ד'תתצ"א (1131). תלמידו של רבי סעדיה גאון, ר' דונש בן לברט ('אדונים הלוי') בספרו 'פירוש לספר יצירה' כותב על חכמה זו שמבין ארבע האומנויות הגבוהות, האמנות הרביעית בהיררכיית הקוּאַדְרִיוְיוּם: "זהו מדע המוזיקה, והוא הנכבד ביותר בארבעת המדעים המדויקים והאחרון בכולם", ובתקופה מאוחרת יותר כתב הרמב"ם שהמתפלל צריך להיות "מתענג בלבו ובשפתיו... ולא יסור מהנעים קולות ערבים".
תקציר:
לתשומת ליבך: תרומתך לאתר חב"דפדיה תפורסם לפי תנאי הרישיון GNU Free Documentation License 1.2 (אפשר לעיין בדף
חב"דפדיה:זכויות יוצרים
לפרטים נוספים). אם אינך רוצה שעבודתך תהיה זמינה לעריכה על־ידי אחרים, שתופץ לעיני כול, ושאחרים יוכלו להעתיק ממנה תוך ציון המקור – אין לפרסם אותה פה.
כמו־כן, שמירת העריכה משמעה הבטחה שכתבת את הטקסט הזה בעצמך או העתקת אותו ממקור בנחלת הכלל (שאינו מוגבל בזכויות יוצרים) או מקור חופשי דומה.
אין לשלוח חומר מוגבל בזכויות יוצרים ללא רשות!
ביטול
עזרה בעריכה
(נפתח בחלון חדש)
תפריט ניווט
כלים אישיים
לא בחשבון
שיחה
תרומות
יצירת חשבון
כניסה לחשבון
מרחבי שם
ערך
שיחה
עברית
צפיות
קריאה
עריכה
עריכת קוד מקור
גרסאות קודמות
עוד
ניווט
עמוד ראשי
ברוכים הבאים
אולם דיונים
לוח מודעות
שינויים אחרונים
ערך אקראי
דיווח על טעות
עזרה
חב"דפדיה להורדה
צור קשר/תרומה
פורטלים
נשיאי חב"ד
ימי חב"ד
גאולה ומשיח
תורת החסידות
תורת הנגלה
ניגוני חב"ד
ספרות חב"ד
בית רבי
אישי חב"ד
הפצת המעיינות
קישורים
חב"ד אינפו
ארכיון גאולה ומשיח
כלים
דפים המקושרים לכאן
שינויים בדפים המקושרים
דפים מיוחדים
מידע על הדף