עריכת הדף "מאסר וגאולת אדמו"ר האמצעי" (פסקה)

==השתלשלות האירוע==
===ההלשנה===
בשלהי קיץ תקפ"ה מסר יהודי בשם שמחה קיסין מ[[ויטבסק]] שלוש הלשנות על רבינו. מטרתו הייתה חיסול תנועת ה[[חסידות]], באמצעות הטיעון כי המניע של התנועה הוא תאוות הממון. בכתב ההלשנה הוא מתאר את החסידות ככת המנסה לשבות את לב הצעירים על יד סיפורים ומעשיות, ובמטרה להגדיל את הונם. את הטענה הסמיך שמחה על מכתב של אדמו"ר האמצעי בה הוא מתייחס למגביות כספים שונות, בעיקר למגבית שנעשתה להחזקה ושיקום של בית הרב אחרי חורבן ושריפת בית [[אדמו"ר הזקן]] ב[[מלחמת נפוליון]]. בכתב ההלשנה נטען כי האדמו"ר במגבית גבה סכום גדול פי ארבע יותר מהסכום אותה חילק למשפחה שהיה בסך של כ-35000 רובל, כשאת כשהנותר לקח לעצמו.

האשמה והחשד העיקרי היה בעבירה על "חוקת היהודים" שנחקקה בשנת [[תקס"ה]], כי אין לרב יהודי להעשיר את עצמו על חשבון הקהילה. 

===המאסר והחקירות===
באסרו חג הסוכות [[תקפ"ו]] נלקח רבינו לחקירות ב[[ויטבסק]], מושבו של מושל פלכי וויטבסק ניקולי חאוואנסקי, ושם נחקר רבינו על ידי חוקריו של המושל.

כאשר בנו של [[רבי אהרן מסטרשלה]] פגש במלשין ברחובה של ויטבסק וגער בו על מעשיו, השיב לו המלשין שעל דיבורים כאלו הוא ידאג שגם אביו יאסר, ואכן הוא נאסר עוד באותו יום, ושוחרר כעשרה ימים לפני [[אדמו"ר האמצעי]], ב[[א' כסלו]]{{הערה|גליון 'נפלאות' שבת פרשת חיי שרה תשפ"א, מדור סיפורים.}}.

החקירה עצמה נסבה אודות פרטי הטיעונים שנכתבו בהלשנה, אדמו"ר האמצעי מצידו ביקש להוכיח כי הטענה שנגבו יותר כספים מאשר חולקו שקריית, ונעוצה בזיוף של מכתביו שלו. במשך החקירה אף חקרו את מקורות הכספים ומימושם, טענת האדמו"ר כי 11000 רובל מתוך השלשים וחמש אלף שימשו לבניית צרכי הקהילה ב[[ליובאוויטש]] נחקרו על ידי חוקר שנשלח לליובאוויטש. החוקרים אף חקרו חסידים רבים מכל האזור לווידוא טענת הרבי כי התרומות הם מרצונם הטוב ונדיבות לבם. 

במשך חודש מר-חשון תקפ"ו נמשכו החקירות. בו' כסלו כתב רבינו כתב-בקשה למושל חאוואנסקי שישחררו.

===השחרור ופסק הדין===
ביום י' כסלו תקפ"ו שוחרר הרבי לביתו.

ב[[י"ט כסלו - חג הגאולה|י"ט כסלו]] תקפ"ו שלח המושל חאוונאסקי את התיק אל ממשל [[פלך מוהילוב]], שימסרו את התיק לבית המשפט המתאים, לדון בו ולהעניש את הנאשמים כפי הראוי.

לפועל המשפט התנהל על ידי בית משפט השלום של מחוז [[באבינאוויטש]].
הוא לא הסתפק בחקירות של חאוונאסקי ושלח [[שוטר]] עם שאלות נוספות לחקור בהם את רבינו בליובאוויטש.
לאחר מכן ניתנה הוראה לממשל ב[[קאפוסט]], ב[[ארשא]], ב[[שקלאוו]] וב[[מוהילוב]], לחקור בנושא את חסידי רבינו במקומותיהם. אחרי שהתקבלו כל החקירות לבית משפט בבאבינאוויטש, הוסיף לתיק את החלטתו בנושא, ושלחו לבדיקה חוזרת לבית המשפט העליון בפלך מוהילוב.

בי"א כסלו תקפ"ז החליט בית משפט העליון בפלך מוהילוב לזכות את רבינו מכל אשמה.
התובע הכללי של פלך מוהילוב כתב את פסק הזיכוי של רבינו, ואחר כך שלח בית המשפט את פסק-דין הזיכוי אל המושל חאוואנסקי לאישור.

אמנם המושל חאוואנסקי שלח אל הסינט ב[[פטרבורג]] עירעור על פסק-דין הזיכוי של בית משפט העליון בפלך מוהילוב. לטענתו אם כי אדמו"ר האמצעי לא עבר על תקנת היהודים יש במעשיו משום חשש לערעור היציבות ויש לאסור את המעשים והעניש את השותפים בה.
אולם הסנט לא קיבל את הערעור, וב[[כ"א כסלו]] [[תקפ"ח]] אישר הסינט בפטרבורג את פסק-דין הזיכוי של רבינו. אמנם זה היה כבר מספר ימים אחרי הסתלקות אדמו"ר האמצעי, ב[[ט' כסלו תקפ"ח]].