עריכת הדף "ליקוטי אמרים - פרק י"ד" (פסקה)

==גוף הפרק==
כל אדם יכול להיות בינוני, הבינוני הוא לא אדם צדיק שמואס ברע (אין לו רע כלל וכלל), אבל הוא שולט ב[[מחשבה דבור ומעשה]] - שלשת הלבושים. הוא מתגבר על עצמו יותר מהרגיל, ועושה '[[אתכפיא]]' מכיוון שהוא לא רוצה להיות מובדל מה' אפילו לרגע אחד.

הוא חושב על זה שהוא רוצה לדבוק בה', כמו שיהודי אפילו הפשוט ביותר יכול למסור את נפשו על קדושת ה', ואם הוא ח"ו לא הצליח - כאשר נכנסה בו [[רוח שטות]] - אז הוא חושב שהוא רחוק מה' ומובדל (מה שלא נכון).

כל זה בעניין החיצוניות - הוא רוצה להראות צדיק, אז האו עושה את עצמו מבחוץ צדיק (שזה טוב כי גם פה הוא מתגבר על הרע).

אבל להפוך באמת לטוב ולהתגבר על הלב (הפנימיות) - יותר קשה, ורק מי שיש לו אהבה גדולה לה' כמו דרגת [[אהבה בתענוגים]] - יכול להתגבר על מעשיו הפנימיים, אבל לא כל אדם זוכה לזה.

לכן אמר איוב "בראת צדיקים, בראת רשעים כו'" כי לא כל אחד יכול להיות צדיק זה תלוי כיצד הקב"ה בראו (או שהוא מצליח לאהוב את ה' ביותר כמו ב[[אהבה בתענוגים]]).

ולכן כתוב "משביעים אותו תהי צדיק ואל תהי רשע".

'''השאלה -''' מדוע צריך לכתוב גם להיות צדיק וגם לא להיות רשע (הרי זה נשמע כפל לשון!).

'''התשובה -''' כי אם הוא לא נברא צדיק או שח"ו לא מצליח להתגבר על הרע, לפחות לא יהיה רשע.{{פרק תניא|פרק=יד|טקסט הפרק={{ספר התניא/ליקוטי אמרים - פרק י"ד}}}}