עריכת הדף "יוסף רוזין" (פסקה)

==עם [[רבותינו נשיאינו]] ו[[חסידות חב"ד]]==
===על אדמו"ר הזקן ואדמו"ר האמצעי===
[[קובץ:הלוויית הרב יוסף רוזין.JPG|שמאל|ממוזער|250px|הלווית הרב רוזין בעיר דווינסק]]
הגאון מרוגצ'וב אשר כנזכר היה נין חסיד אדמו"ר הזקן, העריך מאוד את [[אדמו"ר הזקן]] פסקיו ותורתו. בספרו צפנת פענח הוא מכנה את אדמו"ר הזקן: "הגאון האמיתי"{{הערה|"צפנח פענח" דפוס דווינסק שנת [[ת"ש]], חלק א' סימן נ"ח.}}. על [[קונטרס אחרון - שולחן ערוך אדמו"ר הזקן]] אמר פעם: {{ציטוטון|יש צורך ב[[גידים]] כאלה (והראה על אצבעו) במוח לומר סברות של הקונטרס אחרון}}{{הערה|[[לקוטי סיפורים]], הרב [[חיים מרדכי פרלוב]]. התבטאויות נוספות של הרב רוזין על אדמו"ר הזקן, ראה ספר [[תורת מנחם - התוועדויות]] שנת [[תשמ"ה]], חלק ד' ע' 2282.}}. כשלמד את ה"קונטרס אחרון" על הלכות תלמוד תורה{{הערה|פרק ג' סק"א ד"ה וסמ"ק.}} רץ בהתפעלות אנה ואנה ואמר: "הוא כאחד הראשונים הוא כאחד הראשונים"{{הערה|בשם ר' [[אלטר שימחוביץ]], [[משפיע]] בישיבת [[תורת אמת ירושלים]].}}. פעם תיאר הרב רוזין את גדלותו התורנית של [[הגאון מווילנא]] ובסיום דבריו אמר: "אבל לדעת ללמוד - זאת ידע אדמו"ר הזקן"!{{הערה|במקור ב[[אידיש]] "אבער קענען לערנען?! דאס האט גיקענט דער אלטער רבי"!. הרב [[יהושע מונדשיין]] בספרו "מגדל עוז" ע' צ"ב, בשם הרב יעקב ברמן ששמע זאת מהרב רוזין.}}

באחד ההזדמנויות אמר על אדמו"ר הזקן:

{{ציטוט|מרכאות=כן|
|מקור=ר' [[אליעזר ננס]] שמע מהרב רוזין.
|תוכן=מאז חתימת ה[[ש"ס]] היו אלפי גאונים ויראים, ברם רק שנים הם שירדו לסוף דעתם של חכמי הש"ס, והם [[הרמב"ם]] ו[[אדמו"ר הזקן]]
}}

בתקופה שטרם הודפסו כתביו של ה[[אדמו"ר האמצעי]], אמר, שמעיון בספרי החסידות שלו ובמיוחד בספר "[[אמרי בינה]]" אפשר לראות שהוא היה "גאון הגאונים" גם ב[[נגלה]].

===עם אדמו"ר הצמח צדק===
הרוגוצ'ובר בימי ילדותו, ביקר אצל אדמו"ר הצמח צדק וקיבל ברכה, ראו לעיל בפסקה [[#תולדות חיים]].

===עם אדמו"ר הרש"ב===
[[קובץ:מכתב מהרבי אל הרב רוזין.JPG|שמאל|ממוזער|250px|מכתב מהרבי אל הרב רוזין]]

הרב רוזין היה ידיד וחסידם של [[אדמו"רי חב"ד]] שהיו בתקופתו ([[אדמו"ר הרש"ב]], [[אדמו"ר הריי"צ]] ובאותה תקופה היה בקשר מיוחד עם [[הרבי]]){{הערה|ראו [[שיחה|שיחת]] [[הרבי]] מיום [[י"ט בכסלו]] שנת [[תשמ"ב]].}}. התכתב גם עם אדמו"ר הרש"ב ובמכתבו פונה איליו כמו לאדמו"ר: "כ"ק"{{הערה|https://col.org.il/news/147697 מכתב הרב רוזין אל אדמו"ר הרש"ב]}}.
הרב [[יעקב לנדא]], מבאי ביתו של אדמו"ר הרש"ב, סיפר, שכאשר היה מתקבל מכתב מהרב רוזין, הייתה התרגשות גדולה ו"נתמלא הבית כולו אורה". בשנת [[תרע"ז]] ביקר אדמו"ר הרש"ב ב[[לנינגרד]] והיה במצב רוח טוב. כשנשאל מה גרם למצב רוחו, השיב: "היום קיבלתי ברכה מהגאון הרוגאצ'ובי שאמר לי: "אני מברך אתכם בכח התורה שלי, שתהיה לכם הצלחה בכל ענייניכם"".

באחד ממכתביו כותב עליו אדמו"ר הרש"ב:
{{ציטוט|מרכאות=כן|
|מקור=
|תוכן=ידיד עליון וידיד נפשי, הרב הגאון הגדול המפורסם בכל קצוי תבל, יראת ה' אוצרו
}}

לעומתו השיב הרב רוזין:

{{ציטוט|מרכאות=כן|
|מקור="מגדל עוז"
|תוכן=כאשר כבוד-קדושתו שליט"א עומד תמיד בפרץ ומחיצת הכרם שנפרצה אומרים לו גדור וכאשר ברוך השם דבריו נשמעים בכל מקום, באתי לעורר את כבוד קדושתו לעיין בזה..
}}

הרב רוזין נפגש עם [[אדמו"ר הרש"ב]] ובפגישתם שוחחו בנושא "אויר של [[ארץ ישראל]]" ו"קדושה ראשונה קידשה לשעתה וקידשה לעתיד לבוא", כשהוא מתנצל על שאינו מדבר ב[[חסידות]] ו[[קבלה]], כיוון שאדמו"ר הצמח צדק בירך אותו שידע ללמוד [[נגלה]]. אדמו"ר הריי"צ תיאר אחר כך את הפגישה ואמר שבמקום הפגישה היה "אויר של [[גן עדן]]"{{הערה|[[ספר השיחות (אדמו"ר הריי"צ)|ספר השיחות]] ע' 107-108.}}. לאחר תקופה הסביר אדמו"ר הרש"ב עניין בתורת [[הקבלה]] בהתבסס על דברי הרב רוזין בפגישתם.

כשהרב רוזין היה ב[[פטרבורג]] הציע לו אדמו"ר הרש"ב עזרה כלכלית, אך הרב רוזין דחה את ההצעה והשיב שגם עתה מונחת צנצנת המן ב[[קודש הקודשים]]{{הערה|בכך רצה לרמוז, שכמו המן שהיה [[לחם]] מן השמים, כך הוא - בקודש הקודשים - ניזון מספיק ואינו צריך עזרה.}}.

בשכנות להרב רוזין בדווינסק התגורר זוג שלא היה להם ילדים במשך עשר שנים מחתונתם. הם נכנסו אצל הרב רוזין לשאול האם להתגרש, כפי שההלכה דורשת. הוא הפנה אותם לאדמו"ר הרש"ב, שאמר להם שלא יתגרשו ו"משנה מקום משנה מזל" ושיעברו לגור באמריקה וברכם שיזכו שם לילדים ולאריכות ימים{{הערה|הרב דניאל כהן מספר על סבתו, מרת דבורה מרים קווין שחיית עד מאה ועשר שנים - [[שבועון כפר חב"ד]] גיליון 1179 ע' 48.}}.

בשנת [[תר"פ]], לאחר [[הסתלקות]] אדמו"ר הרש"ב, שלח הרב [[יהושע נימוטין]] מכתב אל הרב רוזין בו הוא מספר לו על פטירת אדמו"ר הרש"ב. למשמע הבשורה הגיב הרב רוזין: {{ציטוטון|שקולה מיתת צדיקים כשרפת בית אלקינו.. כל זמן שהוא חרב הוה בכל רגע חורבן חדש.. וכל רגע ורגע הוה חורבן}}{{הערה|מכתב מיום [[ד' בסיוון]] שנת [[תר"פ]]. מודפס בשלמות בקובץ "לב לדעת" - [[י' בשבט]] [[תש"נ]] ע' כ"ז, כ"ח.}}.

ב[[חג השבועות]] שנת [[תרפ"ג]] ביקרו הרב [[שמחה גורודצקי]] והרב [[שמואל מיכל טריינין]] אצל הרב רוזין והועלתה שאלה לגבי [[עישון]] ב[[יום טוב]]. העיר ר' שמואל מיכל טריינין ש[[אדמו"ר הרש"ב]] נהג לעשן ביום טוב בצנעה. השיב לו הרב רוזין: {{ציטוטון|הרי הוא [[צדיק]] עליון והעישון שלו הוא ענין אחר לגמרי}}.

בהזדמנות ביאר הרב רוזין לתלמידי [[ישיבת תומכי תמימים]], מהו רבי: {{ציטוטון|כל ערב סוקר הרבי את העולם כולו, ובאם רואה שבקצוי ארץ נמצא אברך במצוקה גשמית, פונה הוא בתביעה אל הרבש"ע שיוריד ממנו את דאגותיו הגשמיות, ומבטיח "ובחנוני נא" שעל ידי זה בוודאי יתעלה גם ברוחניות, ולכן נקרא הצדיק "עיני העדה", בגלל ראיתו בכל עניני עדתו}}. באותה הזדמנות גם הביע הערצתו לתלמידי תומכי תמימים, ש[[אדמו"ר הרש"ב]] גידלם להיות בעלי מסירות נפש.

===עם אדמו"ר הריי"צ===
[[קובץ:רוזין, יוסף (הרגאצ'ובער) (3).jpg|ממוזער|250px|הרגאצ'ובער]]
הרב רוזין ואדמו"ר הריי"צ היו בקשרי ידידות והערצה הדדיים. בשנת [[תר"פ]], מיד לאחר [[הסתלקות]] אדמו"ר הרש"ב, חלה אדמו"ר הריי"צ במחלת הטיפוס והוא ביקש שישלחו בקשת רפואה ("[[פדיון נפש]]") אל הרב רוזין שהשיב במכתב הפותח במילים: {{ציטוטון|נשיא בישראל, אלוף ביהודה גזע תרשישים}}. בגוף המכתב הוא מבאר של[[אדמו"ר הזקן]] היה גם כתר תורה וגם כתר נשיאות ואת שניהם הוריש לבניו. כדי לעבור מכתר תורה לכתר נשיאות צריך "ליבון" וזה הסבר לסיבת המחלה. את המכתב הוא מסיים: {{ציטוטון|הנני גוזר בכוח התורה שיבריא}}{{הערה|הרב [[שמחה גורודצקי]] העיד שראה בעצמו את המכתב.}}. בהזדמנויות נוספות ביקש אדמו"ר הריי"צ מהרב רוזין שיברכו "ברכת התורה".

באחד ממכתביו כותב אדמו"ר הריי"צ אל הרב רוזין: {{ציטוטון|הוד כבוד שר התורה, הנאמן בבית אלקים, נשיא ישראל, נרו הדרתו ותפארתו, הנודע בכל קצוי תבל, גאוני עם אלקי אברהם באצילות הודו יתהללו, יראת ה' אוצרו, כבוד שם תפארתו מרנא ורבנא יוסף שליט"א}}{{הערה|מכתב מיום [[י"ז בשבט]] שנת [[תרפ"ב]]. מובא ב[[שבועון בית משיח]] גיליון 270 ע' 30 ואילך.}}. אדמו"ר הריי"צ גם סייע לו כלכלית באופן אישי, כפי שעולה מכותבו: {{ציטוטון|לצרכי רום מעלת גאונו הפרטי}}{{הערה|מופיע ב[[שבועון בית משיח]] גיליון 219 ע' 18–19. ראה שם מכתבים נוספים.}}.

בשנת [[תרפ"ד]] התגברו הרדיפות נגד הפצת התורה והיהדות ב[[רוסטוב]] ואדמו"ר הריי"צ רצה לעבור ללנינגרד. לפני כן שלח שלושה חסידים שיבקשו את רשותו של הרב רוזין, שהיה רב בלנינגרד באותה תקופה, האם הוא יכול להגיע לעיר. החסידים הלכו לרב רוזין ובחוצפתם הציעו לו שיחזור לדווינסק. הרב רוזין חייך ולא ענה להם. כשנודע לאדמו"ר הריי"צ מה שהם אמרו לרב רוזין, הוא שלח להודיע להם שהם משחקים באש ושילכו מיד אל הגאון ויבקשו ממנו מחילה. אחד מהם ניגש ואמר לרב רוזין שהרבי צוה עליו לבקש מחילה. הגיב הרב רוזין: "זהו [[חסיד]] אמיתי.. הוא מבקש מחילה רק מפני שהרבי ציווהו.. הנהגה כזו כה יקרה לי, עד כי רק בזכותה הנני מוחל בלב שלם". השניים האחרים לא ביקשו מחילה ואחד מהם נהרג על ידי הקומוניסטים והשני יצא מדעתו{{הערה|ראו באריכות ב[[שבועון בית משיח]], גיליון 520 ע' 48–49, מרשימתו של הרב [[שניאור זלמן חנין]].}}.

ב[[חודש סיון]] [[תרפ"ד]] הגיע אדמו"ר הריי"צ ללנינגרד והלך עם הרב [[שמואל נימוטין]] לבקר את הרב רוזין. הרב נימוטין תיאר אחר כך שאדמו"ר הריי"צ התכונן לפגישה כמו לפגישה עם מלך. ר' שמואל נכנס אל הרב רוזין והודיע שהרבי הגיע והוא יצא לקבל את פניו. הפגישה נמשכה כשעתיים. בהזדמנות אחרת נשלח הרב נימוטין על ידי אדמו"ר הריי"צ לקרוא לרב רוזין שהתבטא כששמע את הקריאה: "הנשיא קורא!" מיד ביקש את מעילו ורצה לצאת לנסיעה. כששמעה זאת אשתו, אמרה שהוא עדיין לא אכל היום כלום והניחה לפניו סרדינים קטנים, עוגיה וכוס [[חלב]]. הגאון טעם משהו מהדג, לגם לגימה מהחלב, ואמר: "צריך להזדרז, הנשיא מחכה".

בשנת [[תרפ"ה]] הגיע שוב ר' שמחה גורדוצקי לפטרבורג והרב רוזין שאל אותו "הגעת לרבי ללנינגרד?", ענה הרב שמחה "כן הגעתי ללנינגרד לרבי". שאל הרב רוזין שוב: "הגעת ללנינגרד לרבי או לרבי ללנינגרד"? ומיד ציין שישנן שבע עשרה השלכות הלכתיות בין שני האופנים{{הערה|את אחד מהם הוא פירט: אם באת לרבי הרי אתה פטור מן ה[[סוכה]] ואם באת ללנינגרד, אתה חייב בסוכה. "ולגבי יתר השש עשרה - אמר - תשבור את הראש בעצמך.}}. בעת שהותו של הרב רוזין ב[[לנינגרד]] הוא למד ב'חברותא' עם הרב [[מנחם מנדל גולומבוביץ]] שהיה [[חסיד]] של [[אדמו"ר הרש"ב]] ו[[אדמו"ר הריי"צ]].

כאשר הרב רוזין יעץ שהיהודים יעזבו את רוסיה{{הערה|בהתבסס על דברי ה[[רמב"ם]] שאומר שאסור לאדם לשהות במדינה שמעשיה מקולקלים.}}, שאלו אותו, והרי אדמו"ר הריי"צ נמצא ברוסיה, על-כך הוא ענה: {{ציטוטון|הרי הוא [[צדיק]] עליון ומה לנו להשתוות אליו}}.

כשחלה הרב רוזין בשנת [[תרצ"ב]] והגיע לריגה, [[אדמו"ר הריי"צ]] ביקרו והדבר פורסם בעיתון יהודי בלטביה{{הערה|1=הגאון הרוגוצ'ובי. [https://col.org.il/news/147697 נחשף: כשאדמו"ר הריי"צ הגיע לבקר את הרוגצ'ובי בעת שחלה].}}.

ומספר שנים מאוחר יותר,כאשר חלה, כתב אליו אדמו"ר הריי"צ שהוא בצער ממצב בריאותו וכל חסידי חב"ד מתפללים לרפואתו. הוא בירך אותו ברפואה שלמה וביקשו שיעדכן את בשורות הטובות. {{הערה|אגרת [[ב' שבט]] שנת [[תרצ"ו]].}}.

===עם הרבי===
[[קובץ:גלויית הרב יוסף רוזין אל הרבי.JPG|שמאל|ממוזער|250px|גלויה ששלח הרב רוזין אל [[הרבי]]]]
קשריו של הרבי עם הרוגוצ'ובר החלו בהתכתבות כבר בהיות הרבי כבן 16. כך סיפרה הרבנית חנה.

בשנת [[תרפ"ב]] כש[[הרבי]] היה כבן עשרים שנה, היה מבקר רבות אצל הרב רוזין והם היו משוחחים בדברי תורה. מסופר כי אף נתן הרב רוזין לרבי [[סמיכה|הסמכה לרבנות]]{{מקור}}. 

במקביל הם היו גם בקשרי מכתבים{{הערה|[[חנה שניאורסון (אם אדמו"ר שליט"א)|אמו של הרבי]] העידה שהתכתבות זו החלה כשהרבי היה בגיל שש עשרה או שבע עשרה. בחוברת "לב לדעת", גליון 1 ([[ניסן]] [[תש"נ]]) ע' 4; מסופר שתקופה ארוכה הסתיר הרבי את עובדת ההתכתבות ולשם כך היה מוציא את הדואר בעצמו, עד שפעם לא חש בטוב ונודע הדבר. לעומת זאת, בקונטרס "[[עבודת הקודש אצל הרבי מליובאוויטש]]" ע' קס"ה, מאת הרב [[שלום דובער לוין]], הוא כותב, שבאחד ממכתבי הרבי אל הרב רוזין חתם הרבי בשם "מ. גוראריה" והוא כתב לרבי "לא נתברר אצלנו טעם העלמת השם והכתובת, אם הוא כדי להעלים מעין הצנזורה, או שהוא כדי להעלים מבני הבית את דבר ההתכתבות עם הגאון מרוגאצ'וב". בתשובה על כך אישר הרבי את האפשרות הראשונה (העלמה מהצנזורה) ועל ההאפשרות השניה (העלמה מהמשפחה) כתב: "?! אין לזה שחר כלל - כפשוט".}}. באגרת מיום [[ט"ו בטבת]] [[תרפ"ה]]{{הערה|הודפסה ב[[אגרות קודש (אדמו"ר שליט"א)|אגרות קודש]], אגרת ז'תשנט.}} עונה הרבי למכתב של הרב רוזין ובין היתר דנים בעניין 'נקב בבהמה' שנרפאה על ידי רופא שהרב רוזין טען שאינה כשרה. הרבי מביא במכתב יותר מארבעים מקורות מה[[ש"ס]] וה[[רמב"ם]], להוכיח שהטריפה חוזרת להכשירה. במכתב מיום [[כ"ב בשבט]] [[תרפ"ח]] כותב הרבי מכתב תורני נוסף הפותח במילים: {{ציטוטון|כבוד הרה"ג המפורסם לשם ולתהלה, איש האשכולות טוביינא דחכימי תל תלפיות, מרי דחטי סיני ואוצר בלום סודרן ופלפלן וכו' וכו' מוהרר"י ראזין שליט"א}}. יומיים לאחר מכן, ביום [[כ"ד בשבט]] התקבלה תשובה ארוכה מהרב רוזין{{הערה|מכתבים נוספים מהרבי אל הרב רוזין, ראה: מכתב מיום [[כ"א באדר]] שנת [[תרפ"ח]] בעניין חכמת התכונה (המכתב הודפס ב[[אגרות קודש (אדמו"ר שליט"א)|אגרות קודש]], חלק א' אגרת א'. תשובת הרב רוזין הודפסה עם פיענוח ב[[שבועון כפר חב"ד]] גליון 704). מכתב נוסף מיום [[ז' באב]] [[תרצ"ב]] בענין דין הפקר ביובל, אם יוצאת מיד הזוכה מן ההפקר וחוזרת ליד המפקיר וביאור בפירוש ה[[משניות]] לרמב"ם ב[[מסכת נדה]] (דף מ"ה עמוד ב') בטעם הדין ששנות הנקבה לענין הנדרים הם פחות משני הזכר. ביום [[כ"ז באב]] שואל הרבי שוב בענין דין הפקר ביובל. במכתבו הוא מאשר את מכתבו של הגאון אליו, אולם מציין שבנקודה זו עדיין לא קיבל תשובה ולכן שואל שוב.}}.

חלק ממכתבי הרבי אל הרב רוזין נמצאו בין דפי שלוש מסכתות של הרב רוזין, בהם גם נהג לציין את חידושיו בשולי הגמרא{{הערה|מפי הרב [[יהודה לייב גרונר]].}}.

המכתב הראשון הנדפס ב[[אגרות קודש]] של הרבי הוא אל הרב רוזין.

פעם ב[[התוועדות עם הרבי|התוועדות]] הרבי ביקש לברר את מנהג הרב רוזין בקשר עם שתיית ד' כוסות בחג הפסח, מחמת היותו נזיר{{מקור}}.