עריכת הדף "יגדל א-להים חי (פיוט)" (פסקה)

==הפולמוס סביב הפיוט==
===מקור הפיוט===
סביב מחבר הפיוט משתרע פולמוס שלם. היעב"ץ{{הערה|בסידורו 'סידור רבי יעקב מעמדין', לפני שיר היחוד.}} כתב שמקורו של הפיוט הוא מ[[הרמב"ם]], אך רבים חלקו עליו בשל הדברים החריפים שנאמרו על פיוט זה על ידי גדולי ישראל{{הערה|ראו לקמן בפיסקא הבאה.}}.

בספרים מובאים דעות נוספות המנסות לזהות את מחבר הפיוט עם רבי יחיאל בן ברוך{{הערה|כך מובא בסידור 'הגיון לב'.}}, רבי שלמה אבן גבירול{{הערה|כך כתב הרב יחיא צאלח ויוסף שלמה דלמדיגו ('היש"ר מקנדיאה') בספר 'נובלות חכמה' צב, ב. כך כתב גם בתכלאל עץ חיים ח"א, דף קי, ב: "דע כי קבלה בידנו שפיוט זה הוא מיוסד מהרב ר' שלמה ן' גבירול ז"ל וכמדומה לי שראיתי גם כן בספר הר"ר אליהו הבחור ז"ל שיחסה אליו". אולם על קביעה זו יצאו עוררין, היות ורבי שלמה אבן גבירול חי בתקופה לפניהרמב"ם, וקשה לומר שכבר אז היו מקובלים י"ג עיקרים, המקבילים בדיוק לי"ג העיקרים כפי שניסח אותם הרמב"ם.}}, או ר' דניאל בן ר' יהודה דיין{{הערה|חי ב[[איטליה]], בסביבות המאה ה-13 לספירת הנוצרים. במחזור למנהג בני רומא מופיע פיוט זה בתפילת ערבית של ליל שבת. במבוא למחזור זה כתב שד"ל: "ואני ראיתי סדור כתב יד על קלף מנהג בני רומא, נכתב בשנת קמ"ג, ושם הסופר משה בכמ"ר יקותיאל חפץ ממשפחת הצפרוני, ועל גבי יגדל כתב: אלו הם י"ג עקרים שסידרם כמה"ר דניאל זקני זלה"ה בכמ"ר יהודה דיין".}}.

בשו"ת רבבות אפרים{{הערה|חלק ה' סימן ג'.}} הביא דעת החוקרים שפיוט זה מלוקט מתוך שיר ארוך שחיבר המשורר עמנואל מרומי, שידוע בחיבורים קלי דעת שאינם ברוח התורה, אך כבר השיג על כך הרב יוסף עזרא זליכה{{הערה|רבה הספרדי של פרדס כ"ץ בבני ברק, בקובץ 'פעמי יעקב' לז, עמוד מז.}}, שמתוך העיון בשירו המורחב של עמנואל מרומי, מוכח בבירור שהוא הושפע מהפיוט 'יגדל', ולא להיפך, והחרוזים אינם תואמים לחלוטין.

הפיוט נדפס לראשונה במחזור "קמחא דאבשונא" שנדפס בבולוניה בשנים ש'-ש"א (1541){{הערה|על השתלשלות הדפסת הפיוט ראה: הפיוט יגדל, הרב יוסף ויכלדר, "המבשר תורני" י"ז כסלו תש"ע.}}.

===קדושתו ואמיתתו===
על פיוט זה נאמר ב[[פרי עץ חיים]]{{הערה|תחילת שער א.}}: "[[האריז"ל|מורי זכרו לחיי העולם הבא]] לא היה חפץ בשום פזמון או פיוט מאותן שחיברו האחרונים, רק מאותן שחיברו הראשונים כו' על דרך האמת. אבל אלו האחרונים שלא ידעו דרך קבלה אינם יודעים מה שהם אומרים, וטועים בסדר דיבורם בלא ידיעה כלל כו', '''ובפרט יגדל אלוקים כו''''".

כמו כן מופיע בכתבי ה[[יעב"ץ]] שאף שמקורו של הפיוט הוא מ[[הרמב"ם]] שחיבר "כי רוח ה' דיבר בו", הרי מופיעים בפיוט זה גם תוארים מחודשים, שגרמו לכך ש"ערערו עליו חכמי האמת שמיאנו ומיחו לאומרו"{{הערה|בסידורו, לפני שיר היחוד.}}.

ובספר 'שולחן טהור' לאדמו"ר מקאמארנא כתב בחריפות על פיוט זה, שאם [[האריז"ל]] ציוה שלא לאומרו, מוכרחים לסלקו מהסידור, ואף מוסיף מעשה נורא שאירע עם מחבר הספר 'משאת בנימין' שהנהיג שלא לומר פיוט זה בקהילתו בפידהאיץ, וכאשר לאחר פטירתו ניסה אחד המתפללים לחדש את אמירת הפיוט, החלו כתלי בית הכנסת לרעוד מעצמת הרעש והרעם, ונבע סדק בכותל, ומאז ואילך הפסיקו לאמרו בעיר.

על אף זאת, השיר התקבל בתפוצות ישראל, עד ש[[השל"ה]] חיבר פירוש על פיוט זה{{הערה|בסידור 'שער השמים'.}}, וכן מקובל בפי חסידים שרבי [[פנחס מקוריץ]] היה נוהג לומר פיוט זה בשבתות, וההתייחסות הנפוצה לפיוט זה היא שאף שהוא נכון ומקורו אמיתי וטהור, אינו מדוייק בתכלית, ולכן לא אומרים אותו בקהילות הנוהגות על פי יסודות הקבלה.

בסידור רבי שבתאי הסופר מפרמישלא כתב, שהסיבה לכך שרבים נמנעו מלומר פיוט זה, הוא משום שמיוסד על [[י"ג עיקרי האמונה]] שכתב [[הרמב"ם]], ומכיון שעל עצם קביעתם של י"ג עיקרים לאמונה יצאו עוררין, נמנעו מלומר זאת כדי לא להיכנס לספיקות.

בקהילות בהן נהוג לומר פיוט זה, נוהגים על פי רוב לאומרו לפני [[תפילת שחרית]] או בסופה, ובקהילות ספרד מנגנים אותו ב[[ליל שבת]] ו[[חג]] לאחר סיום [[תפילת ערבית]].

בספר "סדר היום" שחיבר ה[[מקובל]] משה בן מכיר בסוף המאה ה-16 נאמר: "ויש שנהגו לומר אחר התפילה שלשה עשר עיקרים שהוא פזמון יגדל אלהים חי וכו' בנעימת קול והוא מנהג טוב ויפה ועולה לד' עניינים לקבל עליהם האמנת השלשה עשר עיקרים גם לומר אותם בשמחה לכבוד היום הקדוש והוא מכלל העונג"{{הערה|1=[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=11806&st=&pgnum=102&hilite= סדר היום - תפילת השבת]}},
ובאשכנז היו קהילות שאמרו אותו בכל יום{{הערה|ראה "יוסף אומץ" לרבי יוסף יוזפא האן, פרנקפוררט תפ"ג (1723)}}. 

למעשה, הפיוט נדפס ב[[סידור|סידורים]] רבים, במיוחד בסידורים נוסח פולין. וכן בסידור בית יעקב ובסידור שער השמים ובתכלאל עץ-חיים. לעומתם, בסידור לפי נוסח הגר"א, בסידור חב"ד לפי נוסח האר"י, בסידורי הספרדים (ברוב הנוסחאות) הפיוט אינו.