עריכת הדף "חיים אלעזר גורליק" (פסקה)

==בתקופת המהפכה הקומניסטית==

לאחר שהתחילה המהפכה הקומוניסטית ב[[תרע"ז]], ר' חיים אלעזר, עם עוד חסידים רבים, ירד למחתרת בכדי להמשיך ללמד את ילדי ישראל, ואת בנו ר' מענדל שלח ללמוד בישיבת '[[תומכי תמימים]]' בסניפים שהוקמו בחרקוב וב[[נעוול]]. 

כנגד ר' חיים אלעזר הופנו לחצים כבדים, ובשלב מסוים נאלץ היה לשלוח את שתי בנותיו, ציפא ומוסיא, ללמוד בבית ספר. 

באותן שנים המצב הכלכלי ב[[רוסיה]] היה בשפל חסר תקדים, ולמרות זאת, ר' חיים אלעזר שהתפרנס בדוחק מלימוד ילדים במחתרת, הסכים לאמץ את ילדי משפחת ידידו החסיד המפורסם הרב [[יעקב מאסקאליק]]. 

מרוגצ'וב עקר ר' חיים אלעזר ל[[עיירה]] בשם לוקוניה שם כיהן כרב. כשנתיים לאחר מכן עבר להתגורר ב[[עיירה]] סטארי-רוסיה, שם המשיך במקצועו הוותיק בלימוד ילדים במחתרת. 

בסטארי-רוסיה לא היו הרבה משפחות יהודים שומרי מצוות, ור' חיים אלעזר חשש פן הסביבה תשפיע לרעה על ילדיו. בשנת [[תרצ"ה]] שוב נטל את מקל הנדודים ועבר להתגורר במלחובקה שעל-יד מוסקבה, שם היה באותה עת ריכוז חסידים. לפרנסתו עבד כשומר לילה ובשעות היום המשיך ללמד בהיחבא את ילדי החסידים. 

ב[[חודש אלול]] תרצ"ה, כאשר אנשי ה[[נ.ק.וו.ד]]. החלו בגל מעצרים נרחב, ובגל המעצרים הראשון נעצרו שבעה חסידים, ביניהם ר' חיים אלעזר ובנו ר' מענדל.

שבעת העצורים הועברו למטה [[המשטרה החשאית]] ב[[מוסקבה]] 'לוביאנקה', שם עונו על ידי חוקרי הנ.ק.וו.ד. בתום החקירות הועברו לכלא 'בוטירקה' שם ישבו עד למתן גזר הדין. 

לאחר שבועות ארוכים של המתנה הוקרא בפניהם כתב האשמה כשהפסק היה עונש של שלוש שנות גלות בקזחסטן. 

זמן קצר לאחר מכן נלקחו האסירים אל תחנת הרכבת בדרכם למקום גלותם. הם הגיעו ל[[טשקנט]] עיר הבירה של אוזבקיסטן, ושם היו בבית סוהר כמה ימים. ואחר כך הגעו ל[[אלמא אטא]] בירתה של קזחסטן, ומשם נסעו לצ'ימקנט עיר מחוזית בקזחסטן, זו הייתה התחנה האחרונה. את הגורליקים - אב ובנו - הניחו לגור בעיר צ'ימקנט.

בכל שבוע נאלצו לחתום במטה הנ.ק.וו. ד. כדי להוכיח שהם עדיין במקום שנגזר עליהם ולא ברחו. 

בעקבות זאת, החליטה מריישא, בתו הצעירה של ר' חיים אלעזר, לנסוע לצ'ימקנט כדי לעזור לאביה ולאחיה. חצי שנה מאוחר יותר, הצטרפה אליהם גם מרת חיה דובה, רעייתו של ר' חיים אלעזר, יחד עם נכדה ר' [[מרדכי קוזלינר]]. 

בתום שלוש שנות גלות היה ר' חיים אלעזר צריך להשתחרר, אולם המסמכים המאשרים זאת - אבדו. בהתאם לכך נאלץ היה להישאר בגלות עד אשר ימצאו המסמכים המאשרים את תקופת עונשו. הגלות התארכה עד שהבת מוסיא קיבלה ברכה מאדמו"ר הריי"צ. כעבור זמן קצר שבו הגולים ובני משפחותיהם לביתם במלחובקה, בשנת [[תרצ"ט]]. 

ר' חיים אלעזר ומשפחתו ברחו עקב המלחמה ל[[סמרקנד]] שבאוזבקיסטן הרחוקה. במקום זה שהו במשך שנים אחדות, עד תום המלחמה. 

בתום המלחמה נודעה האפשרות לעזוב את רוסיה באמצעות פספורטים פולניים ('[[יציאת רוסיה תש"ו]]'). ואכן, חסידים רבים הבריחו את הגבול דרך לבוב באמצעות ניירות מזוייפים. כשנודעה האפשרות לר' חיים אלעזר, החליט לנסות ולצאת את רוסיה בדרך זו. יחד עם רעייתו ובתם מריישא יצאו ללבוב, כשהם עוצרים לתחנת ביניים במוסקבה. 

בהיותם ב[[מוסקבה]] חלה לפתע ר' חיים אלעזר בדלקת ריאות קשה, וביום שני, [[ט' בכסלו]] [[תש"ז]], נפטר. ר' חיים אלעזר נטמן סמוך לקברו של הרב [[משה לייב גינזבורג]], חתנו של אדמו"ר המהר"ש, ב[[בית עלמין|בית העלמין]] ב[[מלחובקה]].