עריכת הדף "חיים אורי עטנר" (פסקה)

==הקשר לחב"ד==
[[קובץ:אורים.jpg|שמאל|ממוזער|250px|ספרו "אורים" שהודפס בעידוד [[הרבי]]]]
כשהיה בלוס אנג'לס נסע פעם עם הרב יששכר דוב וויס, נשיא הקהילה בלוס אנג'לס, לניו יורק אל [[הרבי]]. במהלך שהותו שם הם השתתפו ב[[התוועדות]] של הרבי ונכנסו ל[[יחידות]]. פגישתו עם הרבי הותירה בו רושם חזק ומאז החל להעריץ את הרבי והיה כמעט ל[[חסיד]]ו. בפגישה אחרת שלו עם הרבי הצטרפה אליו רעייתו ועלה הנושא של [[שידוך]] עבור בנם. הרבי אמר להם כי השידוך שלו נמצא בארץ ישראל ועליו לנסוע לשם. הזוג עטנר לא הצליחו לשכנע את בנם לטוס לארץ והרבי אמר להם ש{{ציטוטון|לא תהיה ברירה וארץ ישראל תצטרך לבוא אליו}}. כעבור זמן מועט הכירה הרבנית עטנר בחורה בחנות בלוס אנג'לס שהגיע לביקור קצר מתל אביב והיא מצאה חן בעיניה. כעבור מספר שבועות כבר היה הזוג נשוי.

בהקדמת הרב עטנר לספרו "אורים" כותב על התפתחות כתיבת הספר. בשנת [[תשכ"ג]], בביקורו הראשון אצל הרבי, הוא עודד אותו שידפיס את חידושי התורה שלו. לתומו הוא חשב שהרבי אומר זאת מפאת הנימוס אך לא מתכוון לכך ברצינות. כעבור בשנה בערך הגיע לביקור נוסף ובסופו שאל אותו על הרבי האם התחיל לערוך את חידושי התורה שלו? הוא ענה לרבי שהוא טרוד וכו'. ענה לו הרבי "אם עושים מה שצריך לעשות, [[הקב"ה]] עוזר". מסיים הרב עטנר "אז נוכחתי בטעותי כאשר חשבתי בפעם הראשונה כי הרבי דיבר רק מהשפה ולחוץ".

הרב עטנר ממשיך בהקדמתו לתאר את מלאכת העריכה ועד כמה היא הייתה קשה. חלק מחידושיו כלל לא היו כתובים וגם אותם הכתובים לא היו מסודרים והיה צורך לרענן את הזכרון ולהתחיל לעבוד על הכל מהתחלה. באמצע העבודה הוא חלה בריאותיו, בלב ובקיבה ונאלץ לעבור טיפולים רפואיים מסובכים שעיכבו את עבודתו. לאחר שהחלים נאלץ לטפל בעניינים שהוזנחו בימי מחלתו. בביקורו אצל הרבי נשאל שוב על הדפסת חידושיו וכשענה שטרם עשה זאת רמז לו הרבי על הנאמר על מי שלא מדפיס את חידושי התורה שלו שהוא דומה לנביא ש"כובש נבואתו" ודינו ידוע. באותו רגע החליט להדפיס את חידושיו ויהי מה. הוא החל לכתוב בכל רגע פנוי וכשהיו לו שלושים דפים ערוכים, שלחם לרבי שיחווה דעתו. ב[[יחידות]] הבאה אמר לו שוב הרבי "הלא כבר אמרתי לכם להביאם לדפוס"!

בשנת [[תשל"ח]] חלה שוב הרב עטנר והיה נתון בסכנת חיים. לאחר שחזר לאיתנו וראה שעוד עבודה רבה לפניו, החליט להוציא לפחות את מה שכבר היה ערוך והוא מסיים את הקדמתו "תקוותי שהשי"ת יהיה בעזרי להוציא לאור גם את שאר החידושי תורה על ג' הבבות, מסכתות שבועות וחולין וכן על חושן משפט".

לאחר פטירתו של הרב עטנר, נשארו כמה עותקים מהספר שלו ברשות בתו חנה קופפרמן. בתקופה שבה עברה דירה לא היה מספיק מקום לספרים של אביה. את חלקם היא מסרה, ובלב כבד ירדה ברחוב ביתה בנתניה על מנת להשאיר את שאר הספרים על המדרכה בחוץ. עמדה שם על המדרכה ובכתה, ובאותו רגע עבר רכב של חב"ד וכאשר שמעו את אשר קרה, לקחו את כל הספרים.