עריכת הדף "ועידת לנינגרד" (פסקה)

==ההצעה והתנגדות הרבי הריי"צ==
[[קובץ:מזיז גלי הים.JPG|שמאל|ממוזער|250px|הרב [[אליהו חיים אלטהויז]], מנאמני ביתו של הרבי הריי"צ שתיעד את המאבק בועידה]]
[[קובץ:רדט קצנלבויגן.jpg|שמאל|ממוזער|250px|הרב [[דוד טעביל קצנלבויגן]], רבה של לנינגרד, שתמך בועידה]]
בסוף קיץ [[תרפ"ה]] הגיע ראש הקהילה היהודית בלנינגרד, לב גורביץ'{{הערה|הרבי הריי"צ כותב אודותיו: "ציוני נלהב, כמובן אשר כעת ברוסיא היא מטבעה פסולה, וצריכים זהירות יתירה, כי כמה נשלחו אל סיביר בעד זה, אמנם הוא נשאר במעמדו, ואומרים עליו כי הוא חבר הגפא"ו כו'" (אגרות קודש אדמו"ר הריי"צ כרך א', ע' תרלו).}}, אל [[הרבי הריי"צ]] והעלה את ההצעה לערוך אסיפה כללית של נציגים מהקהילות הדתיות ברוסיה, והבטיח שיקבל את אישור השלטונות. הוא טען שהנוצרים עורכים אסיפות כאלו באישור, והיהודים אינם פועלים כראוי לחיזוק הדת. הוא סיפר שברעיון זה תומך רבה של לנינגרד, הרב [[דוד טעביל קצנלבויגן]]. הרבי הריי"צ הרגיש שהרעיון אינו ראוי ודחה את מר גורביץ' מבלי שתמך בו, אך גם מבלי שהביע התנגדות{{הערה|1=רשימת הרב אליהו חיים אלטהויז, [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=30476&st=&pgnum=96&hilite= תולדות חב"ד ברוסיה הקומוניסטית ע' עח] ואילך. חלקה נעתק גם ב[https://chabadlibrary.org/books/maharyatz/sichos/680-7/8/5/index.htm ספר השיחות תרפ"ה ע' 90] ואילך. ובעיבוד - ב[https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=26267&st=&pgnum=75&hilite= בטאון חב"ד גליון לח-לט ע' 74] ואילך (ובספר התולדות אדמו"ר הריי"צ חלק ג, ע' 89 ואילך).}}.

בתחילת חודש [[מרחשוון]] [[תרפ"ו]] כינס הרבי הריי"צ אסיפה בלנינגרד ובה כשמונה עשר רבנים גדולים, לדון אודות רעיון האסיפה של קהילת לנינגרד. דעתם של הרבנים באסיפה היתה שלא ניתן להתנגד לאסיפה כזו, ולכן יש לערוך תעמולה שנציגי הקהילות בועידה זו יהיו יראי שמים. בסיום הדברים, אמר הרבי הריי"צ את דעתו: {{ציטוטון|ברור לי הדבר כי ועידה זו אשר קהלת ליענינגראד חושבת לקרא, היא בלתי טהורה אף גם טמאה במגע ובמשא . . בלתי ספק אצלי אשר זה בא מן היעווסעקציע, ובודאי יביאו אל הועידה אנשים רעים מחברתם. ואנכי בלי לכנוס בשום משא ומתן בזה, ובלי שום טעמים הנני אומר גלוי לעין כל שהנני מנגד גמור אל ועידה כללית איזה שתהיה, ומעיד אני בכל הקדוש לי אשר מחוללי רעיון ועידת ליענינגראד הכללית דבר רע צפון בו, והשם יתברך ישמרנו מהם ומהמונם}}{{הערה|אגרות קודש אדמו"ר הריי"צ כרך א', ע' תרכב.}}.

מאז החלה להתפשט ברחבי ברית המועצות הידיעה שהרבי הריי"צ מתנגד לועידה, ואט אט השפיעה התנגדותו זו על קהילות נוספות ברחבי ברית המועצות.

בעקבות המחלוקת בין יוזמי האסיפה והמתנגדים לה, חל קרע בקהילה הרשמית של לנינגרד. עשרת החברים שומרי המצוות נוכחו שרוב חברי הקהילה, שאינם שומרי מצוות, מתעטרים בשם "קהילה דתית" על מנת לקדם יוזמות שיפגעו בדת. כדי לצמצם את הנזק, החליטו שומרי המצוות לפרוש מהנהגת הקהילה, ולפרסם בין כל יהודי לנינגרד שהקהילה הרשמית אינה דתית. בעקבות פרישתם, הקימו קהילה רשמית נפרדת - שנקראה קהילת "צמח צדק", ובראשה עמד הרב החב"די הרב [[שמעון לזרוב (לנינגרד)|שמעון לזרוב]].

חברי הקהילה החפשים, שכעסו על המהלך, הסבירו לרב קצנלבויגן כאילו הקרע בקהילה הוא על רקע מחלוקת החסידים נגד המתנגדים, ובכך גררו אותו לתמוך בהם ולהתנגד לדעת הרבי הריי"צ{{הערה| ברור שלא כך שכן באותה תקופה קיבל הרב [[אברהם זלצמן]] הוראה לקבל קבלה לשחיטה מהרב המתנגד כי על אף חילוקי הדעות בינינו יש בו יראת שמים.}}. כמו כן הפיצו בכל רחבי ברית המועצות ידיעות כאילו הרבי תומך באסיפה{{הערה|שם=ראח|1=רשימת הרב אליהו חיים אלטהויז הנ"ל.}}. בעקבות שמועות אלו, כתב הרבי ב[[ה' טבת]] [[תרפ"ו]] מכתב גלוי בו התנגד בתוקף לאסיפה{{הערה|אגרות קודש אדמו"ר הריי"צ כרך א', ע' תצט.}}. פירסום המכתב הגביר את ההתנגדות לועידה בין שומרי המצוות בברית המועצות - הצטרפו להתנגדות אנשי קהילות [[מוסקבה]], [[מינסק]], [[ויטבסק]], [[יקטרינוסלב]], [[קרמנצ'וג]] ועוד{{הערה|שם=תרכח|אגרות קודש אדמו"ר הריי"צ כרך א', ע' תרכח.}}.

בתקופה זו נקראו כמה מהרבנים אל משרדי הג.פ.או. ושם נחקרו אודות יחסם לועידת לנינגרד ולרבי הריי"צ. רבנים שהביעו את הסכמתם לאסיפה נשלחו בשלום, ואילו רבנים שהביעו התנגדות - הופעלו עליהם לחצים ופיתויים מאנשי הג.פ.או. לתמוך באסיפה. כשנודע הדבר, הבינו שומרי המצוות שהג.פ.או. עומד מאחורי האסיפה והיא משרתת את מטרותיו, ולא את מטרות היהדות, מה שהגביר את ההתנגדות לאסיפה. כך רעיון האסיפה ירד מהפרק{{הערה|שם=ראח}}.

===ועידת קורוסטן===
{{ערך מורחב|ועידת קורוסטן}}
בקיץ [[תרפ"ו]] העלה הרב [[שמואל קיפניס]] מ[[אברוטש]] רעיון לקיים אסיפת רבנים ב[[אוקראינה]], והתייעץ בסודיות על כך עם הרבי הריי"צ. בניגוד לרעיון ועידת לנינגרד, אסיפה זו היתה יוזמה של הרבנים, והיא יועדה עבור רבנים בלבד (ולא עבור נציגים שייבחרו על ידי הקהילות, שעלולים להיות מאלו שאינם שומרי מצוות). הרבי חזר על עמדתו שאסיפות אינן נצרכות בשעה זו, אך בשונה מועידת לנינגרד לה התנגד, לגבי אסיפה זו טען שלא תביא נזק אך גם לא תועיל. בסופו של דבר התקיימה הועידה בחודש מרחשון [[תרפ"ז]] בקורוסטן, והשתתפו בה אורחים גם מחוץ לאוקראינה. הרבי הריי"צ נבחר לנשיא הכבוד בועידה, אף שלא נכח בה, ושלח את ברכתו לנאספים במברק{{הערה|שם=תרכח}}.

בסופו של דבר, לא אישרו השלטונות את החלטות הועידה, והיא אכן לא הביאה כל תועלת{{הערה|1=[[יהושע מונדשיין]], [http://www.shturem.net/index.php?section=blog_new&article_id=45 אסיפת הרבנים בקורוסטן - תרפ"ז]}}.

קיומה של האסיפה, והכבוד שניתן בה לרבי הריי"צ, העלה עוד יותר את חמתם של היבסקציה, שהאסיפה שיזמו הם נכשלה{{הערה|שם=תרכח}}.

===מאסר הרבי הריי"צ===
בסוף חורף תרפ"ז עלה שוב רעיון האסיפה{{הערה|שם=ראח}}, ואז שב הרבי והביע את התנגדותו.

ב[[י"ג סיוון]] כתב הרבי מכתב התנגדות נחרץ{{הערה|אגרות קודש אדמו"ר הריי"צ כרך א', ע' תקצו.}}. אמנם, הרבי עיכב את שליחתו, מפני שרצה לנסות שוב להשפיע על הרב קצנלבויגן שיסכים להסיר את תמיכתו מהאסיפה, כך שלא יידרש עימות ביניהם. רק למחרת שבו שלוחיו עם הידיעה שהרב קצנלבויגן עומד איתן בתמיכתו, וגם טען שעל הרבי להצטרף לאסיפה. אז החליט הרבי לפרסם את המכתב, אך לא הספיק, שכן ב[[ט"ו בסיוון]] [[מאסר וגאולת הרבי הריי"צ|נלקח למאסר]]{{הערה|אגרות קודש אדמו"ר הריי"צ כרך א', ע' תרלו.}}. לאחר מאסר הרבי פירסמו החסידים את המכתב ללא שם השולח{{הערה|שמועות וסיפורים חלק א', ע' 209א).}}.

בעת המאסר נחקר הרבי הריי"צ בין השאר על התנגדותו לאסיפה, אך הוא חזר והביע את עמדתו נגד האסיפה גם לעומת החוקרים ולא נכנע{{הערה|1=[https://chabadlibrary.org/books/maharyatz/sichos/680-7/11/3/274.htm קטעים מתיק החקירה של כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ נ"ע — מארכיון הק.ג.ב] (ספר השיחות תרפ"ז ע' 282).}}. החוקרים פיתו אותו שיקלו בעונשו אם יסיר את התנגדותו לאסיפה, וגם לכך לא נכנע הרבי{{הערה|1=[https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=39162&st=&pgnum=421&hilite= לקוטי דיבורים (מתורגם) חלק ה', ע' 1443] (מתורגם מהחוברת "די יסורים פון ליבאוויטשן רבין אין סאוועט רוסלאנד" (ריגה, תר"צ)).}}.

===לאחר השחרור===
גם לאחר שחרורו של הרבי הריי"צ ו[[יציאת הרבי הריי"צ מרוסיה|יציאתו מרוסיה]], המשיך להאבק ברעיון האסיפה בכל דרך. ב[[ד' בחשוון]] [[תרפ"ח]] - ימים ספורים אחר יציאתו מרוסיה, כאשר שהה ב[[ריגה]] במלון ועוד לא מצא בית - כתב הרבי הריי"צ לרוסיה, אל הרב [[שלמה יוסף זוין]]: {{ציטוטון|צריכים להמטיר במכתבים לכל המקומות, ולהודיעם כי דעת גדולי הרבנים היא נגד זה, וכי כל המשתתפים בזה אחראים בעד '''דבר מסוכן להדת כולה ח"ו''' . . צריכים לדעת אשר האסיפה נובעת ממקור מעין נרפש . . וכל הצעה מסוכנה בדת אשר יציע יהיה מי שיהיה מן הארחי פרחי, יקבלוה בשבעים ושבעה ידים, ואם מחוללי האסיפה לא יעשו כזאת ימצאו מחברי היעווסעקציע אשר יגמרו על ידם}}{{הערה|אגרות קודש אדמו"ר הריי"צ כרך א', ע' תרט.}}. מכתבים בסגנון דומה כתב לאישים רבים נוספים{{הערה|ראה ב[https://chabadlibrary.org/books/maharyatz/ig/16/5781.htm רשימת מכתביו מימים אלו].}}.

ב[[כ"ה בחשוון]] כתב הרבי: {{ציטוטון|כפי הידיעות שקבלתי ימים אלו הועידה נדחית על זמן בלתי מוגבל. והודו לד' כי טוב כי לעולם חסדו, אשר הצילנו מצרה זו}}{{הערה|1=[https://chabadlibrary.org/books/maharyatz/ig/16/5822.htm מכתב כ"ה מ"ח תרפ"ח].}}.

מר גורביץ' זמם לחדש את רעיון הועידה שוב{{הערה|1=מכתב הרבי הריי"צ, [https://chabadlibrary.org/books/maharyatz/ig/16/6163.htm#_ftnref1577 ו' ניסן תרפ"ט].}}. אך בסופו של דבר לא התקיימה הועידה.