עריכת הדף "הרחבות ושיפוץ 770" (פסקה)

==הרחבה ראשונה==
ככל שקהילת חסידי חב"ד גדלה, גבר הצורך במקום נוסף והשימוש בשאלאש הלך ונעשה בתכיפות יותר. השאלאש שלא תוחזק כהוגן, גרם שלפעמים השהות במקום הייתה בלתי נסבלת{{הערה|ידועה [[שיחה]] של [[הרבי]] משנת [[תשי"ח]] אודות השאלאש שהגבאי ר' [[יוחנן גורדון]] אמר: "אז ס'איז קאלט און שמוציק".}}. בסוף שנת [[תשי"ט]] החלו לתחזק את השאלאש; אטמו אותו לגשם, לרוח ולקור, גדרו אותו מצידו הצפוני והדרומי (כלומר, צידו הפונה לרחוב איסטערן פארקוויי ולרחוב יוניון) ופרשו ברזנט כתקרה (בסוכות שמו סכך). לקראת [[ראש השנה]] [[תשכ"א]] סיימו את השיפוץ. מקום תפילתו של הרבי נקבע, בפינה הדרומית מזרחית. ר' [[זלמן בלסופסקי]] בנה בימה מיוחדת עבור הרבי, להתוועדויות. בימה זו הייתה מתקפלת ואיפשרה לנצל את המקום שלא בשעת התוועדות. מאחורי הבמה היה חלון פתוח לרחוב יוניון, שם התמקמו בחורי הישיבה כדי לראות את הרבי. לאחר זמן קצר הורה הרבי לסגור את החלון.

באותה תקופה נערכו שיפוצים נוספים לנוחיות המקום; הרבנית [[חיה מושקא שניאורסון (אשת אדמו"ר שליט"א)|חיה מושקא שניאורסון]] תרמה חמש נברשות שנתלו במרכז השאלאש. פתחו בגג חלונות איוורור שנתנו מענה סביר בזמנים רגילים (בהתוועדויות ותקופות העומס, היה חם מאוד). ר' [[יעקב ליפסקר]] בנה בימה מיוחדת לקריאת התורה, עשויה מעץ חזק ובלי הרבה חלקים. עד אותה שנה, היו הבימות של קריאת התורה נשברות מדי שנה ב[[שמחת תורה]] בגלל הלחץ והצפיפות. הבימה הנוכחית שהוכנה לקראת שמחת תורה, החזיקה מעמד שלושים שנה. בשנת [[תשמ"ט]] הוחלפה בחדשה. בעקבות הרחבת המקום ושיפוצו הופסקו ההתוועדויות הגדולות באולמות השונים וכל האירועים נערכו ב-770.