עריכת הדף "המלך בשדה" (פסקה)

==דיוקי המשל והנמשל==
הדיוקים במשל זה רבים הם. ומתבארים על ידו עומקים ופרטים רבים במהות הגילוי האלוקי של חודש אלול. המשל מגדיר את דרגת הגילוי ואופן וצורת התגלותו. כמו כן המשל מבאר ומגדיר את מקבלי הגילוי - עם ישראל: איזה דרגה בעם ישראל שייכים לגילוי זה, מהי השפעת ההתגלות האלוקית עליהם בעבודתם, ואיזה סוג עבודה נדרש מהם בעקבות כך.

===דרגת הגילוי===
החלק במשל העוסק בירידתו של המלך לשדה ממחיש את התגלותו של האור האלוקי בחודש אלול, שבה שלשה פרטים:
* גילוי אלוקי מצד הזמן. המרומז בעצם העובדה שהמלך בשדה "מקבלין פניו ב[[שדה]]" - גילוי פני המלך בשדה מצד הזמן (חודש אלול) שלא כתוצאה מעבודת ישראל.
* גילוי אלוקי מצד התענוג שנוצר בעקבות עבודת ה[[תשובה]] בחודש אלול. מרומז במשל בלשון: "מקבל את כולם בסבר פנים יפות" - התענוג האלוקי ("פנים יפות") שבא כתוצאה מ[[קבלת עול מלכות]] על ידי העם והרצון של ישראל לעשות תשובה (ולכן הלשון "מקבל"- שהלשון מקבל נופל על דבר שישנו עוד קודם שקיבל (והוא עבודת ישראל) והוא מקבל את הדבר)
* גילוי אלוקי מצד התענוג שיש לקב"ה ב[[נשמה|נשמות]] ישראל מצד עצמם (ללא התייחסות לעבודתם אלא בעצם קיומם). ונרמז בלשון: "ומראה פנים שוחקות לכולם" - הוא התענוג שבנשמות מצד עצמם (שלכן הלשון "מראה" שהוא מתגלה מצד למעלה משום שהתענוג לא נוצר על ידי עבודת התחתונים){{הערה|שם=כ"ו}}.

בעוד ההתגלות הראשונה של המלך (מצד הזמן) מטרתו נתינת כח 'לפני' ובשביל עבודת הנבראים, גילוי התענוג (שבעבודת התשובה ומנשמות ישראל) הוא תוצאה, ומתגלה דווקא על ידי עבודת הנבראים{{הערה|שם=כ"ו}}.

===אופן הגילוי===
פרט נוסף בו עוסק המשל הוא בהגדרת האופן בו מתגלה האור האלוקי. ובהקדים, אופי עבודת ה' הנדרש ב[[חודש אלול]] הוא בעיקר עבודה בדרך [[אתערותא דלתתא]], שתוכנו הוא הדרישה מהנבראים לעשות תשובה ולקבל עול מלכות שמים מצד התעוררות אישית שלא בא כתוצאה מגילוי מעורר מלמעלה{{הערה|לקוטי תורה תחילת דיבור המתחיל אני לדודי (הא') - ראה לב, א.}}. בשל כך, בהכרח שהגילויים המאירים בחודש אלול אינם "מעוררים". פרט זה מתבאר במשל בכך שהתגלות ה"מלך" היא "ב[[שדה]]" שאופן התגלות כזו אינה מעוררת. דווקא כשהמלך בהיכל מלכותו כשהוא בלבושי מלכות וכתר מלכות כש"מלך ביופיו תחזינה עינינו" אז 'מטיל' הוא אימה ופחד וגם מעורר תשוקה וצמאון לראותו. בניגוד לכך בירידתו לשדה כשהוא לבוש בלבושי השדה אינו מטיל אימה ופחד, (ובפרט אנשי השדה שאינם ברי השגה בגדלותו של המלך). ויתירה מכך שנוכחותו בשדה אינה 'מעוררת' תשוקה לראותו. והתשוקה לקבל את פניו בשדה היא רק מצד התשוקה הקבועה בלב העם והתעוררותם בלבד. ולכן מדייק אדמו"ר הזקן במשל "כל מי ש'''רוצה''' לצאת ולהקביל" שיציאתו היא אך ורק מצד רצונו{{הערה|שם=כ"ו}}.

:בעומק יותר:
לאמתו של דבר יש בגילוי גם קצת התעוררות הן בדרגה הא' שעל אף שאינו "מעורר", עצם הירידה של המלך ל[[שדה]] וידיעת העם שהמלך ירד אליהם במיוחד מעוררת אותם לקבל פניו. ויתירה מכך, כפי המתבאר (להלן) ב' הדרגות השניות (ב הדרגות שבתענוג: שבמצוות ושב[[נשמה|נשמות]] ישראל) הרי הם "מעוררות" (שנותנים תוקף ליהודים שבמדבר כדלהלן).

ובזה הדיוק במאמר במשל מ"מלך" שרצון העם במלך הוא רצון שבעצם מציאותם משום ש"המלך הוא לב העם" ולכן על אף שכשרחוקים הם מהמלך אין הרצון הזה מאיר בהם ומתעלם בנפשם בסיבת ריחוקם, מכל מקום בהתקרבותם למלך ומתעורר חזרה הרצון למלך, אין זה שמתעורר רצון חדש שחוץ למציאותם אלא שמתעורר הרצון "שלהם"{{הערה|ראה לקוטי שיחות חלק ד עמוד 1343 שזהו הדיוק בלשון "יוצאים אנשי '''העיר''' לקבל פניו ב[[שדה]]" שקבלת פני המלך אצל אנשי השדה היא מצד שבעצם מציאותם אנשי העיר המה (ולפי זה הרי דיוק זה הוא לא רק אצל האנשים שבמדבר אלא גם אצל אנשי השדה!).}} במלך ולכן על אף שישנו הגילוי מלמעלה ה"מעורר" הרי הוא רק 'סיבה' שעל ידה מתעורר "רצון האדם"{{הערה|שם=כ"ו|מאמר דיבור המתחיל אני לדודי [[תשכ"ו]] -ספר המאמרים מלוקט {{מקור}}.}}.

===בעבודת השם===
שלבי המשל מסמלים על השלבים של יהודי ב[[עבודת השם]]: האדם שהולך להקביל את פני המלך עושה זאת בשל ה[[יראה תתאה]] שמקננת בו - יראה פשוטה מהמלך שיש לכל אחד, כשמגיע המלך לשדה ומראה לו "פנים שוחקות" נפעלת אצל האדם [[אהבה זוטא]] - אהבה המגיעה מפאת-כך שהאדם משיג בשכלו את גודלו של המלך, וכשעושה המלך "פנים שוחקות" כבר מקננת בלבו של האדם [[אהבה רבה]] למלך - אהבה שהוא לא מבין את פשרה ואין לה גבולות, ואז כאשר האדם "מגיע להיכל מלכותו" של המלך מקננת בו [[יראה עילאה]]. וכן הוא בסדר עבודת השם שדבר ראשון צריך להפעיל ה[[יהודי]] בלבו את ה[[יראה תתאה]], אחריה הסדר הוא שנפעל בלבו האהבה זוטא וה[[אהבה רבה]] וכשמגיע לדרגת אהבה רבה מקננת בלבו [[יראה עילאה]]{{הערה|[[תורת מנחם]] חלק ד' עמוד 226, תורת מנחם חלק כ"ט עמוד 205, ועוד}}.

=== דרגת ישראל המקבלים ===
החידוש שבגילוי של [[חודש אלול]] הוא בגילוי לעם הנמצא ב[[שדה]] ובלשון המשל שבהיות המלך בהיכל המלכות אין רשות להיכנס רק ל"המובחרים שבעם ויחידי סגולה" משאין כן בירידתו לשדה יכולים ורשהים כל אנשי העיר והשדה לבוא לקבל את פניו.{{הבהרה|יש להרחיב עם מקורות! מה ההגדרה של אנשי [[שדה]] (ראה בלקו"ש ד שישנו שדה בקדושה חרישה ו[[מלאכת זורע|זריעה]] וזה וודאי שבפשטות לא לזאת הכוונה וכן אין זה מנגד כמדבר ומצד שני היא אינה קדושה שהרי זה חידוש שהמלך בשדה ויל"ע)}}
:ויתירה מכך,
שמכיוון שעיקר הגילוי ב[[חודש אלול]] הוא נתינת כח לעשות תשובה{{הערה|לקוטי תורה ראה לג סוף עמוד ג.}}, ותשובה כפשוטה היא על עבירות, לכן הגילוי של המלך הוא בשביל כל ישראל גם אלו שנמצאים במדבר (שעניינה מציאות הקליפות שמנגדים לאלקות שהיא "ארץ לא זרועה שהם המעשים והדיבורים והמחשבות אשר לא לה' המה"{{הערה|לקוטי תורה ראה לב, ב.}}) ועל אף שבמשל מדייק שנמצא ב"[[שדה]]" והוא משום שהמלך לעולם לא יורד להיות במדבר עצמו שהוא מנגד למלך. אמנם ל[[נשמה|נשמות]] ישראל הנמצאים במדבר הרי הוא מאיר (שבידיעתם שהמלך ירד לשדה הרי זה מעוררם לצאת מהמדבר ולקבל פניו){{הערה|ראה במאמר אני לדודי [[תשכ"ו]] בהערה 16 ציטוט ממאמרי אדמו"ר הזקן (פרשיות ד"ה ענין אלול עמוד תתכ"ה) "כמו המלך הנוסע במדבר" ומבארו כבפנים שהגילוי הוא לא במדבר עצמו ח"ו אלא לישראל הנמצאים שם.}}.
:ונוסף לזה
'רצונם' של האנשי מדבר לעשות תשובה (אפילו כשאינם מצליחים בפועל) מתקבל אצל המלך שזה הדיוק בלשון המשל "מקבל את '''כולם'''" (ולא כתוב 'מקבלם') שהכוונה היא גם לאלו שלא קיבלו בפועל את פני המלך, (- שאינם מצליחים לקבל עליהם עול מלכות) אלא רק רצונם לקבל ונמצאים עדיין במדבר שיצרם הרע אונסם ומפריע להם לגלות ולהביא לפועל את רצונם. הנה על ידי שמגלה המלך את תענוגו מרצונם הטוב ("מקבל.. פנים יפות" - דרגה הב') ובפרט התענוג שבנשמתם גופא ("ומראה פנים שוחקות" - דרגה הג') הרי זה מסייע להם להתגבר על יצרם ולצאת מהמדבר ולקבל פניו{{הערה|שם=כ"ו}}.

=== מצב המקבלים ===
הגילוי שמאיר ב[[חודש אלול]] יורד עד לדרגת המקבלים כמו שהם ולפי מצבם זו המשמעות לכך שהגילוי מאיר ב[[שדה]] במקומם והם אינם צריכים 'לצאת' מהשדה כדי לקבל את הגילוי. בשונה מ[[אלוקות|גילוי אלוקות]] בזמנים ומועדים אחרים בשנה, שלצורך קבלת הגילוי נדרש 'לצאת' מהמצב החולין שלכן החגים אסורים במלאכה והוא לפי שהגלוי שמאיר בהם הוא למעלה מהלבשות בעולם{{הערה|לקוטי שיחות חלק ד עמוד 1343, ספר השיחות [[תשמ"ח]] כרך ב עמוד 612 ואילך.}}.

ובזה מתרץ [[אדמו"ר הזקן]] בלקוטי תורה את ההבדל בין ימי חודש אלול שאינם אסורים במלאכה על אף שמאיר בהם [[י"ג מדות הרחמים]] ל[[יום הכיפורים]] שאסור במלאכה.

=== עבודת מקבלים ===
בשונה מהעבודה ב[[ראש השנה]] ו[[יום הכיפורים]] שבכדי לקבל את הגילוי הוא על ידי עבודה נעלית ("מובחרים שבעם ויחידי סגולה") בדומה לכניסה להיכל המלך הדורשת עבודה גדולה ביותר. שונה מכך היא עבודת האדם ב[[חודש אלול]] שתוכנה הוא רק לצאת לקבל פני המלך. שעניינה [[קבלת עול מלכות שמים]] שכן הוא הן אצל אנשי ה[[שדה]] (שעניינה ענייני העולם בכלל, שאינם מנגדים לקדושה.{{מקור}}) והן אצל אנשי המדבר (שמנגדים לקדושה) שהדבר הנדרש מהם הוא לקבל עליהם את עול המלכות ולצאת מהמדבר לקבל את פני המלך{{הערה|מאמר דיבור המתחיל לך אמר לבי [[ת"ש]] בסופו ספר המאמרים ת"ש עמוד 167.}}{{הערה|שם=כ"ו}}{{הערה|בלקוטי תורה שם "שיאיר גילוי רצונו יתברך.. שיהיה עיקר רצונו אליו..במסירות נפש..שלא יהיה רצון אחר כלל" ואולי עבודה זו היא אחרי קבלת פני המלך כדלקמן ואולי זה היא הכוונה במאמר אני לדודי [[תשמ"ו]] סעיף ב. "דענין הארת י"ג מדות הרחמים הוא ענין "יאר ה' פניו אליך", דיש לומר, שזה הוא ענין מה שהמלך מקבל את כולם בסבר פנים יפות ומראה פנים שוחקות"}}.

:נוסף על כך:
לאחרי קבלת פני המלך מתחדש אצל המקבלים בעבודתם גם עבודת [[אהבת ה']] משום שבגילוי פני המלך מודגש בעיקר הקירוב של [[הקב"ה]] לבני ישראל וזה מעורר את הקירוב מצד עבודת היהודי לקב"ה{{הערה|אמנם עיקר העבודה הוא עבודת ה'יראה' - קבלת פני המלך שהוא דווקא שייך לעבודה של 'אני' לדודי. (מאמר אני לדודי [[תשל"ב]] שם).}}. ובזה גופה שתי דרגות "[[אהבה זוטא]]" המתעורר על ידי הקירוב הראשון "מקבל את כולם בסבר פנים יפות" ולאחרי זה ה"[[אהבה רבה]]" המתעורר על ידי הדרגה השנייה "ומראה פנים שוחקות לכולם" (וכל זה הקדמה והכנה לעבודת [[ראש השנה]] שהיא בהיכל מלכותו שעניינה "[[יראה עילאה]]" משום שלפני עבודה זו צריך להיות כל הדרגות ובסדר זה: יראה תתאה - אהבה זוטא - אהבה רבה - ולאחרי זה יראה עילאה.{{מקור|חשוב להביא מקור הראשון לזה.}}){{הערה|מאמר דיבור המתחיל אני לדודי [[תשל"ב]] - ספר המאמרים מלוקט חלק ג {{מקור}}.}}

===הוספת אדמו"ר הריי"צ===
כשהעתיק ה[[אדמו"ר הריי"צ]] משל זה, הוא הוסיף בו כמה מילים כשהדוגמה המוחשית להוספות מתבטאת במשפט "אז רשאין כל מי שרוצה לצאת להקביל פניו" שם הוסיף אדמו"ר הריי"צ "רשאים '''ויכולים'''", או בסיום המשל שם כתב [[אדמו"ר הזקן]] "הרי הם הולכים אחריו" והרבי הריי"צ כתב "'''כולם''' הולכים אחריו".

רמז לסיבת הדבר ניתן למצוא בפעם הראשונה בה ביאר [[הרבי]] את מאמרו זה של אדמו"ר הזקן{{הערה|ב[[שבת]] [[פרשת נצבים]] ה'[[תש"י]].}} זוהי לשון השיחה אותה אמר הרבי בבכיות עצומות:

"ויש לומר, שטעם השינויים הוא בהתאם להשינוי בהמעמד ומצב בדורו של [[אדמו"ר הזקן]] לדורנו זה - שבזמנו של אדמו"ר הזקן לא היה צורך להבהיר ("באַוואָרענען") כל כך, מה שאין כן בדורנו זה.

– אחד ה[[חסיד]]ים שהי' בזמנו של אדמו"ר הזקן ואחר כך בזמנו של [[אדמו"ר האמצעי]] ו[[הצמח צדק]], אמר, שפעם היו אומרים "קורצע תורות" [שהרי גם המאמרים הארוכים של אדמו"ר הזקן הם "בקיצור" לגבי אריכות המאמרים בדורות שלאח"ז] שהיו פועלים פעולתם ("עס האָט דערנומען"), מה שאין כן כיום... ואם הדברים אמורים לגבי הזמן ההוא, בימינו אלה על אחת כמה וכמה!

וההסברה בזה:

בנוגע לשינוי הא' - בדורו של [[אדמו"ר הזקן]] היה מספיק לומר ש"רשאין כל מי שרוצה לצאת ולהקביל פניו", ולא היה צורך להוסיף יותר, מה שאין כן בדורנו זה צריכים להוסיף בפירוש ש"רשאים ויכולים כו' להקביל פניו".

ועל דרך זה בנוגע לשינוי הב' - שבדורו של אדמו"ר הזקן מספיק לומר ש"בלכתו העירה הרי הם הולכים אחריו", ומובן מאליו ש"הם" קאי על אלה שאודותם מדובר לפנ"ז; מה שאין כן בשביל דורנו זה - הדור שבו חי ("געלעבט און לעבט") מו"ח אדמו"ר - הוסיף בהמאמר ששלחו בכל מרחבי תבל ש"כולם הולכים אחריו", כדי להבהיר בבירור (שלא יהיה מקום לטעות) שהכוונה היא לכולם ממש, גם אלה שהמלך הראה להם פנים שוחקות ולא הועיל להם, גם הם - כולם - הולכים אחריו."

===פנים שוחקות===
בפעמים הרבות ששמעו את הרבי חוזר על המשל, ביטא הרבי את המילים 'פנים שוחקות' בהברה רוסית-ליטאית באופן שזה היה נשמע שהאות שי"ן של "שוחקות" היא שי"ן ימנית ולא שי"ן שמאלית ("פָּנִים '''שׁוֹחֲקוֹת'''"), וחסידים רבים מדייקים לבטא את המשל כפי שהרבי מבטא אותו, ואף נתנו על כך הסברים שונים{{הערה|1=ראו לדוגמא: [https://col.org.il/news/91743 כן, יש דרך חלופית למוסר-מוסר-מוסר ● הרב דוד-מאיר דרוקמן].}}.