עריכת הדף "דפוס סלאוויטא" (פסקה)

===המופת של אדמו"ר הזקן===
כשחשב רבי משה לפתוח בית דפוס, נסע ל[[אדמו"ר הזקן]] להתייעץ עמו ולשמוע את חוות דעתו. אדמו"ר הזקן הסכים על ידו וברכו בברכת 'עלה והצלח'.

רבי משה פירט לפני אדמו"ר הזקן את חששותיו על העיכובים שיעמדו לפניו בכינון בית הדפוס מחמת ההוצאות המרובות והרישיון להפעלת בית דפוס שצריכים להשיג משר המדינה. אדמו"ר הזקן עודדו ובקשר לרישיון ייעץ לו שיפנה אל העיר "מאהלאב" שם ימצא מלמד תינוקות בשם 'ישראל' ועימו ייסע יחדיו לעיר 'ווילנא' ושמה ישיג את הרישיון בקלות ובלי שום טרחה.

ואף שדברי אדמו"ר הזקן רחוקים היו מאוד מהשכל האנושי. כי הרי מקומו של השר הממונה על הרישיונות אינו בכלל בווילנא. אך מחמת אמונתו החזקה בדברי אדמו"ר הזקן נסע לעיר מאהלאב.

כשהגיע למאהלאב. מצא שהמלמד בשם 'ישראל', היה רחוק מהוויות העולם ואף לא בקי בשפה. אולם מחמת גודל אמונת הצדיקים שהייתה מושרשת בבני העיר. פעלו על המלמד שיסע יחד עם ר' משה לווילנא.

בהגיעם לווילנא פנו האורחים אל בית הגביר ר' [[מאיר רפאל'ס]]. אך גם הוא לא ירד לסוף דעתו של אדמו"ר הזקן.

בעודם מתהלכים באחד הרחובות עובר למולם שר גדול, וכאשר בא למולם השר פנים אל פנים התבונן היטב השר בפניו של המלמד. השר המשיך בהליכתו בתוך הגן ושניהם המשיכו אף לטייל בו ומידי פעם בפעם נפגשו עיניהם זו בזו.

לפתע פנה השר אל המלמד: הינך מכיר אותי? ענה המלמד בפליאה: לא. השיב לו השר: האם אתה מתושבי '[[שקלוב]]'? ענה לו המלמד: לא. מקום מגוריי היא מאהלאב. אולם השר התעקש בדעתו כי מקום מגוריו אינו אלא שקלוב. ענה המלמד: אכן לפני עשרים שנה הייתי מתושבי שקלוב.

נענה השר: כבר עברו מאז עשרים שנה, אולם בתוככי זכרוני הנך חקוק לטובה, ורצוני לעשות לך טובות גדולות. בוודאי זוכר אתה יהודי מתושבי שקלוב שכך וכך שמו ושם אביו ושם משפחתו ענה לו המלמד: אנכי הוא אותו יהודי.

אמר לו השר ואם נזכרת ממני, בוודאי גם תזכור את הטובה הגדולה שעשית לי. וכה סיפר: אני הייתי מתושבי עירכם ופעם נכשלתי בעוון אחד והכו אותי הקהל בשוטים עד שדמי שתת לארץ. אחר כך העמידו אותי בעמוד הקלון שליד בית המדרש הגדול ונעלו אותי במנעול, וכל בני העיר שהלכו להתפלל רקקו בפני וקיללו אותי. עד שמרוב הבזיונות הייתי קרוב למות מחיים. ואתה ברחמיך וטוב לבך שברת את המנעול והוצאת אותי לחפשי ממות לחיים.

מגודל הביזיון ברחתי עד שבאתי לעיר פטרבורג והמרתי שם את דתי. לאט לאט נהיתי חשוב יותר ויותר עד שעכשיו אני שר גדול, ואני רוצה לגמול אתך טובה תחת טובה. לכן אתן לך עכשיו אלף אדומים לצרכיך האישיים. ובכל שנה תוכל לקבל שוב אלף אדומים.

שאל לו השר: מה עסקך כאן? סיפר לו ישראל כי בא לכאן בעבור הרישיון של בית הדפוס של הרב מסלאוויטא ענה לו השר: הרי זה דבר קטן ופעוט! ומיד הנפיק בשבילו רישיון.

סיפור זה היה מהדברים שהכריעו את ר' [[מאיר רפאל'ס]] להיות חסיד של אדמו"ר הזקן.