עריכת הדף "דעת עליון ודעת תחתון" (פסקה)

===דעת תחתון{{הערה|לקוטי תורה בלק סט ד, שה"ש בביאור על פסוק לבבתני (כט ד ואילך) וש"נ.}}===
דעת תחתון שבנפש הוא הדעת המקשר את השכל אל הרגש, מוליד את המידות ומתפשט בהן. והיינו, שהאדם מחפש בשכל הטהור{{הערה|הכוונה ב'שכל טהור' היא להשכלה 'אובייקטיוית', עניינית, מה פירוש הדברים, מה נכון ומה לא. בלי השפעה של רגש ודיעות קדומות.}} שעוסק בו את הקשר '''אליו''' (מה השכלה זו 'אומרת' לו). התקשרות זו (שמקשר '''דעתו''' בשכל) היא היא המולידה את הרגש ו'מחיה' אותו.

אך מכיון שדיעה זו נמשכת '''מ'''השכל (ולכן '''למטה''' ממנו), היא יכולה למשוך את האדם הן לטוב והן לרע, ולכן נקראת 'עץ הדעת טוב ורע'.

====המידות הנולדות מבחינה זו====
התבוננות חיצונית (בחכמה ובינה בלבד) - מולידה מידות "חיצוניות", והדעת '''הוא''' הממשיך ומגלה את פנימיות המידות. ההבדל שבין מידות חיצוניות לפנימיות מתבטא בשני עניינים: '''א.''' מידות פנימיות (הנמשכות ע"י הדעת) הן בתוקף יותר, וכדוגמת ההבדל בין תינוק או אישה (שאין בהם דעת/ שדעתם קלה - וניתן לפתותם בנקל{{הערה|שבת לג ב' ובכמה מקומות.}}) לאדם בוגר (שגם אם אינו חכם קשה להזיזו מדעתו). '''ב.''' הדעת פועלת שהתפעלות המידות עצמה תהיה פנימית (ולא חיצונית בלבד), שהמידות יהיו אמיתיות ו"נקיות" מתערובת רע. לדוגמא: כשהאדם מתפעל בתפילה באהבה כרשפי אש אבל מיד לאחר התפילה יכול להתפעל (להיעלב ולכעוס) כשפוגעים בכבודו או בממונו הרי זו ראיה שגם בשעת התפילה הייתה התלהבותו חיצונית בלבד (כי אם הייתה "נקיה" בתכלית הבירור רק לה' לבדו מאין יבוא לו התלהבות לדבר זר מיד או לכעוס בעבור כבודו וממונו?){{הערה|שם=מאמרים תקס"ט}}