עריכת הדף "דינה" (פסקה)

==מעשה שכם==
בעת חזרתו של יעקב מחרן אל [[ארץ ישראל|ארץ כנען]] התיישב ב[[שכם]] וקנה שם חלקת שדה מאת חמור אבי שכם.

לאחר מכן מספרת התורה:
{{ציטוט|תוכן=וַתֵּצֵא דִינָה בַּת לֵאָה אֲשֶׁר יָלְדָה לְיַעֲקֹב לִרְאוֹת בִּבְנוֹת הָאָרֶץ. וַיַּרְא אֹתָהּ שְׁכֶם בֶּן חֲמוֹר הַחִוִּי נְשִׂיא הָאָרֶץ וַיִּקַּח אֹתָהּ וַיִּשְׁכַּב אֹתָהּ וַיְעַנֶּהָ. וַתִּדְבַּק נַפְשׁוֹ בְּדִינָה בַּת יַעֲקֹב וַיֶּאֱהַב אֶת הַנַּעֲרָ וַיְדַבֵּר עַל לֵב הַנַּעֲרָ. וַיֹּאמֶר שְׁכֶם אֶל חֲמוֹר אָבִיו לֵאמֹר קַח לִי אֶת הַיַּלְדָּה הַזֹּאת לְאִשָּׁה|מקור=בראשית פרק ל"ד|מרכאות=כן}}

ומפרש רש"י שבפרשה זו דינה מתייחסת ללאה "בת לאה" על שם יציאתה, שאף לאה יצאנית הייתה, שנאמר "ותצא לאה לקראתו".

ב[[מדרש]] מתואר כיצד פיתה שכם בן חמור את דינה לצאת כדי שיוכל לשאת אותה לאישה. דינה הייתה כיעקב יושבת אוהלים, ולא הייתה יוצאת החוצה. שכם בן חמור הביא נערות משחקות מחוץ לאוהלה, מתופפות בתופים, וכך יצאה דינה לראות בבנות הארץ המשחקות. אז תפס אותה שכם ועינה אותה ויצאה מהם אסנת{{הערה|פרקי דרבי אלעזר.}}.

כשהתורה מספרת על המפגש של יעקב עם [[עשיו]], מציינת התורה שיעקב הציג לפני עשיו את אחד-עשר ילדיו, ואלו את דינה אינה מזכירה. שואל רש"י{{הערה|רש"י בראשית לב, כג.}}: "ודינה היכן הייתה?". והוא משיב: "נתנה בתיבה ונעל בפניה, שלא ייתן בה עשיו עיניו. ולכן נענש יעקב שמנעה מאחיו, שמא תחזירנו למוטב ונפלה ביד שכם". עניין דומה מובא במדרש{{הערה|שם=בראשית רבה|בראשית רבה פרשה פ.}}: על יסוד הפסוק "למס מרעהו חסד" (איוב ו, יד). שיעקב מנע חסד מאחיו עשיו, בכך שמנע ממנו את דינה, ולכן היא נישאה לבסוף ל[[איוב]], שאינו לא גר ולא מהול, בשונה מעשיו שהיה מהול. ובמקום להשיאה בהיתר ובהסכמה לעשיו, לבסוף נפלה לידי שכם בדרך איסור.

לאחר מכן מספרת התורה ששכם הגיע עם אביו חמור ליעקב לבקש את רשות המשפחה לחתונה, ענו לו אחיה כי הדבר יתאפשר רק באם כל אנשי העיר יבצעו [[ברית מילה]] והדבר אכן התבצע במהירות. ביום השלישי מהברית, כאשר הכאב הוא גדול ביותר, יצאו [[שמעון]] ו[[לוי]] בני יעקב והרגו את כל הזכרים והצילו את אחותם דינה.

במדרש{{הערה|שם=בראשית רבה}} מובא על הפסוק "וַיִּקְחוּ אֶת דִּינָה מִבֵּית שְׁכֶם" שהלשון ויקחו פירושו בכח, "גוררין בה ויוצאין". כי הנבעלת לערל קשה לפרוש. ועוד מובא במדרש שדינה אמרה "ואני אנה אוליך את חרפתי", עד שנשבע לה שמעון שהוא יקח אותה לו לאשה. וזהו מה שכתוב "ושאול בן הכנענית"{{הערה|בראשית מו, י.}}, בן דינה שנשאה לכנעני.

בסיבת הריגת כל בני העיר שכם, כתב [[הרמב"ם]]{{הערה|משנה תורה, הלכות מלכים, פרק ט.}} שאנשי שכם הפרו אחת מ[[שבע מצוות בני נח]] שהם חייבים בהן, דינין, שהיא הקמת ואכיפת המשפט, שהרי הם ראו את שכם בן חמור גוזל את דינה ולא דנוהו, ולכן ראויים היו לעונש מיתה כדין שבע מצוות בני נח.