עריכת הדף "דוד צבי הילמן" (פסקה)

==עיסוקו ושיטותיו==
היה בקיא בתולדות חיי היהודים בארצות אירופה בכלל וברוסיה בפרט, ניבם, שיגם ושיחם, סדרי קהילות, שמות עיירות, ותולדות אישים מרכזיים בה.

עסק בעיקר בהדרת ספרים והתאמת גירסאות שונות. היה נוהג להגיה מהגיון ולהשלים חסרונות שנשמטו מפני הדומות{{הערה|כלומר: כששני משפטים סמוכים המסתיימים באותה מילה, המעתיק/מדפיס השמיט בשגגה אחד מהם, בדרך כלל מפני שטעה מהדמיון שביניהם לחשוב במבט ראשון שהמשפט נכתב בטעות פעמיים בשל הדמיון, ולא הכניסו לתבנית הדפוס.}}.

במהלך השנים כתב כמה ערכים ב[[אנציקלופדיה תלמודית]], אך נמנע לכתוב את שמו בין עורכיה שוב מחמת השתייכותו לחוג חזון איש{{מקור}}. כמו כן ציין הערות ותיקונים רבים על כרכי האנציקלופדיה, שנכנסו במהדורותו החדשות שלה.

כאשר ביקשו ממנו לפרסם מאמר בקובץ התורני [[אור ישראל]] שיוצא לאור במונסי בעריכת הרב [[גדליה אוברלנדר]] שהוא חסיד חב"ד, ומפרסם מאמרים גם מחסידים וכותבים שאינם מחב"ד, התבטא שאינו יכול לשתתף בו שכן זה הקובץ יותר מדי חב"די עבורו{{הערה|מפי העורך הרב [[גדליה אבערלאנדער]]}}.

בספר [[אבני חן]] על תולדות משפחת חן (בעיקר) החב"דית, מובאים פרקי זכרונות מרשימותיו.

הילמן סבר שבמחלוקת בין [[הסטייפלר]] לבין רבו הרב [[חיים נאה]] בענין המידות, הצדק עם הרב נאה ואין מקום למידות בשיטת [[חזון איש]], אך כאשר הילמן היה אחראי על ההוצאת לאור של [[רמב"ם מהדורת פרנקל]] לא הופיע במפתח שבסופו ספרי הרב נאה{{הערה|הילמן שהיה באותם שנים חשוב בחוג חזון איש, כנראה לא רצה לציין לספרי הגאון החב"די, כאשר את הרמב"ם ערך בסגנון הישיבות הליטאיות ועל פי הנחיות הסטייפלר.}}.

עם השנים התקרב יותר ל[[חזון איש]], עזב את דרך החסידות ואף נהפך להיות שונא לה. הרבי התבטא עליו ועל הרב [[שלמה ברמן]] שכואב לו שיהודים שמגיעים מגזע חסידים לא רק שאינם הולכים בדרך חסידות ומסיתים נגדה{{מקור}}. נקודת מפנה משמעותית בתחום הייתה הפולמוס שפתח נגד דעת רבותינו נשיאנו בענין [[הגניזה החרסונית]], כדלהלן.

למרות שזנח את דרך החסידים, יש אומרים שהמשיך להתפלל ב[[סידור אדמו"ר הזקן|נוסח התפילה של אדמו"ר הזקן]]{{מקור}}.

===הגניזה החרסונית===

בחלקו האחרון של הספר [[אגרות בעל התניא ובני דורו]] עוסק ב[[גניזה החרסונית]]. הילמן עסוק בהפרכת מהימנותם של המסמכים. טענותיו הועלו בפני הרבי שהאריך לענות עליהן בכמה מכתבים. אך משהאריך הילמן לנסות להוכיח שהמסמכים מזוייפים, פסק הרבי מלענות לו{{הערה|בכמה מאגרות הרבי שלא נדפסו באגרות קודש, כתב כי תשובותיו הוסיפו להילמן ברגש הנצחנות, והרבי לא רצה שייגרם לו רגש כזה ח"ו. ראו קטע ממכתב י"א ניסן תשט"ז, שנדפס ב"ימי מלך", חלק א, עמ' 430, ובבמות נוספות.}}.