עריכת הדף "דבר מלכות וירא" (פסקה)

==השיחה בקצרה==
{{ציטוט-צף|ועוד ועיקר – שכבר לא נשאר פנאי לדבר עוד משהו בכל זה ("ס'ניטא קיין צייט צו רעדן"), כיון שצריכים ללכת לקבל פני משיח צדקנו, כ"ק מו"ח אדמו"ר – תיכף ומיד, ממש ממש ממש!|סעיף כ"א, בלתי מוגה.}}
צריך ללמוד את ההוראה אלינו מ: [[פרשת וירא]], [[ח"י חשון]] ו[[כ' חשון]]. ידוע הסיפור עם ה[[אדמו"ר הרש"ב]] שבכה על שלא ראה את ה' כ[[אברהם אבינו]], וענה לו ה[[הצמח צדק|צמח צדק]] שכאשר יהודי בן 99 מחליט [[ברית מילה|למול]] את עצמו - מגיע לו שה' יתגלה אליו. ומהי ההוראה מזה אלינו?

בגילוי שהיה בעקבות המילה 2 קצוות: [[גילוי]] נעלה ביותר; ולאידך, גילוי שחדר ב[[פנימיות]]. וזו מעלת מצות [[ברית מילה|מילה]] - שהיא מצוה גדולה, שחודרת ב[[גוף]] ה[[גשמי]]. וזאת כי [[רצון|נתאווה]] [[הקב"ה]] ל[[דירה בתחתונים]], ולכן דוקא בהמשכה הכי בתחתונים, מתגלית הדרגא הכי נעלית ב[[אלוקות]]. הענין של "וירא"{{הערה|הגילוי הכי נעלה, שחודר הכי למטה.}} קיים אצל כל [[יהודי]]: בכל יהודי ישנו ענין המילה, שאז נכנסת בו [[נפש אלוקית]] נעלית החודרת בגוף הגשמי. ולכן, כבר אצל [[ילד]] יהודי רואים בגלוי את ה[[נשמה]] המתבטאת בפועל בחייו, בגופו, [[בית]]ו, וחלקו ב[[עולם]].

וזוהי '''ההוראה מהסיפור''': המציאות של "וירא" קיימת '''אצל כל יהודי''', והרבי הרש"ב בכה כי רצה לראות זאת בהתגלות; תשובת הצמח צדק מדברת על העבודה הנדרשת, של ידה יכולים לקבל גם את ההתגלות. וזו ההוראה מ"וירא" אלינו: לכל יהודי ישנה מציאות של "וירא", נשמתו. בזכותה הוא מתעורר ומשתוקק לראות זאת בהתגלות; ועובד להחדיר אלוקות בעצמו ובעולם. וזוהי משמעות התאריך ח"י מרחשון, החדרת החיות האלקית - ח"י, בעניני העולם - מרחשון.

בדיוק אותו תהליך של "וירא", קיים גם לגבי היחס שלנו ל[[גאולה]]: לכל יהודי ישנה מציאות ה"וירא" של [[ניצוץ המשיח]] שבתוכו. בזכותו הוא מתעורר ומשתוקק לראות בגילוי את ה[[משיח]]; ועובד להחדיר את הגאולה בכל פרטי חייו. הענין ניכר בעבודתו של הרבי הרש"ב - שייסד את [[ישיבת תומכי תמימים]], שבה לומדים [[חסידות]] מעין הגאולה ונלחמים להבאתה; ומודגש בדור זה, בשנה זו ובשבת זו, לאחר שנסתיימה ונשלמה כל העבודה ואוחזים בתקופה השייכת ל[[בית המקדש השלישי]]. ובדיוק אותו תהליך של גאולה אצל כל אחד, קיים גם לגבי המשיח הכללי: בכל דור ישנה מציאות של משיח. ובדורנו, ישנה גם התגלותו, ומה שנשאר הוא לקבל את פניו - להחדיר את התשוקה לגאולה בכל פרט וענין.