עריכת הדף "דבר מלכות דברים" (פסקה)

==תוכן השיחה==
{{ציטוט צף|וכל זה מחזק עוד יותר את ענין הצפי' לגאולה – "אחכה לו בכל יום שיבוא", כולל שני הפירושים שבזה: "אחכה לו בכל יום" – "שיבוא" בזמן שיבוא; ו"אחכה לו" – שיבוא "בכל יום", תיכף ומיד, ובפשטות – שביום הש"ק זה, שבת חזון תשיעי בחודש מנחם אב שנת תנש"א, בא משיח צדקנו! ובפרט שבשנה זו יש את מעלת הר"ת שהיא נקראת "הי' תהא שנת אראנו נפלאות"

..וכנהוג (בהוראות השייכות לזמן הגלות), מוסיפים לזה את ההקדמה – שכל זה הוא רק באם משיח ח"ו יתעכב ("וועט זיך ח"ו אָפּהאַלטן"), ויהי רצון שלא נצטרך יותר לומר הקדמה זו ד"חס ושלום", כיון שתיכף ומיד (ע"י השלימות במעשינו ועבודתנו, כנ"ל) בא משיח צדקנו עוד בש"ק זה קודם תפילת מנחה וכו'|משיחת ש"פ דברים תנש"א, ס"ב וס"ה. בלתי מוגה}}

;ימי סגולה לגאולה (סעיפים א-ב).
מבאר שאחכה לו בכל יום שיבוא, בפרט בעת הזאת, בפרט בחודש מנחם-אב (כשמו של משיח) (ס"א). בפרט בתשעה באב עצמו שבו נולד משיח ומזלו גובר, גם כשחל בשבת, ובפרט [[שבת חזון]] (ס"ב).

;מעלת האכילה בשבת תשעה באב (סעיפים ג-ה).
מדגיש את מעלת האכילה בתשעה באב שחל בשבת, שהצום נהפך לשמחה ותענוג, מעין [[סעודת שור הבר והלויתן]] (ס"ג).
מקשר את האכילה בתשעה באב למאמר חז"ל בנוגע ל[[יום כיפור]]{{הערה|יומא פרק, ב.}} "כל האוכל ושותה בתשיעי, מעלה עליו הכתוב כאילו התענה תשיעי ועשירי".
לשם כך מקדים ומראה את הקשר בין תשעה באב ליום כיפור, הן בחומרתו, ובעיקר, יום כיפור הוא שלימות התיקון והנחמה על החורבן של תשעה באב. וכאשר ט' באב חל בשבת – שענינה גאולה – הרי היא כיום כיפור עצמו (ס"ד).
ולכן כל האוכל ושותה בתשיעי – שבת תשעה באב, מעלה עליו הכתוב כאילו התענה תשיעי ועשירי. זוכה לגילוי של [[עולם הבא]] שאין בו לא אכילה ולא שתיה, ויתבטל הצום ויהפך לששון ושמחה (ס"ה).

;הקשר לפרשת השבוע (סעיפים ו-ח).
מקשר כל הנ"ל לפרשיות בתורה:
שלשת השבועות של [[בין המצרים]] קשורים לגילוי ג' ה[[מוחין]] שיתגלו לעתיד, שכנגדם נקבל ג' ארצות בעבר הירדן. לכן בשבועות אלו קוראים בתורה על ירושת וחלוקת הארץ, כולל עבר הירדן (ס"ו).
במנחה קוראים את פרשת [[ואתחנן]] על תפלת משה להכנס לארץ ולפעול את הגאולה הנצחית. ומתפלת משה ההוראה עד כמה צריך להפציר ולבקש על הגאולה (סעיפים ז-ח).

;משיח מיד ממש (ס"ט).
לאחר הביאור הארוך במעלת הזמן בו אנו נמצאים, מובן שכיון שנמצאים במקום זכאי – [[770]], ובזמן זכאי – שבת תשעה באב, אלו הזמן והמקום הכי מסוגלים לביאת משיח צדקנו מיד, וכל הימים שלאחר מכן יהפכו כבר לימי גאולה שלימה.

;המעשה הוא העיקר (סעיפים י-י"ג).
אם ח"ו משיח יתעכב, צריך להחליט החלטות טובות לימים הבאים, להוסיף ב[[צדקה]] וב[[תורה]] – [[סיום מסכת|סיומי מסכת]] עד [[ט"ו באב]], ולפרסם זאת בכל מקום (ס"י). ובט"ו באב לעשות [[התוועדות]] גדולה בשמחה גדולה (סי"א).
הקביעות של ט"ו באב ביום ו', מורה על סיום העבודה של בני ישראל בהבאת הגאולה (סי"ב). ותיכף ומיד משיח מגיע, וממשיכים בשמחה הכי גדולה, ובינתיים צועקים לה' שוב '[[עד מתי]]'?! (סי"ג).