עריכת הדף "דביקה חשיקה וחפיצה" (פסקה)

== דרגות האהבה במדרגות הנפש==
הזהר{{הערה|בפרשת ואתחנן, רס"ב ב'.}} לומד מהפסוק "רק באבותיך חשק ה'"{{הערה|דברים, ואתחנן, י' ט"ו.}} שאהבת ה' לאבות היא משום שהתמסרו לו בביטול מוחלט "כמרכבה". הראשית חכמה{{הערה|לרבי אליהו בן משה די וידאש, שער האהבה פרק ג', אות ל"ד ואילך.}} לומד מזה, שמרוב אהבת ה' וחיבתו להם נתן לבניהם נפש, רוח ונשמה, ועל ידי החלקים החשובים האלה שיש לנו ממנו יתברך הוא מתקשר בנו. ומסביר [[אדמו"ר הצ"צ]]{{הערה|אוה"ת נ"ך ח"א עמ' תקכט, וראה באופן אחר בשמות ח"ז עמ' ב'תתי.}}, על פי השל"ה{{הערה|דמ"ט ע"ב.}}, שחמשת הלשונות במדרש{{הערה|שם=מדרש}} (שלושת הלשונות שמביא ריש לקיש: דביקה, חשיקה וחפיצה, ושני הלשונות שמוסיף שם ר' אבא בר אלישע – אהבה ודיבור) הן כנגד ארבע אותיות שם הוי' שבנשמה וקוצו של יו"ד, שהם ה' עליות המלכות ממקומה ועד כתר (ונרמזות בפסוק "הנה ישכיל עבדי, ירום, ונשא, וגבה, מאד"{{הערה|ישעיהו נ"ב י"ג.}}).

'''נפש:''' היא דרגת ה"מלכות" שבנשמה, ונרמזת במילה "דביקות" כי כך זוכה לה האדם. כשהוא דבק באלוקות ואוהב את ה', "שורפת ומכלה" אהבתו את הגשמיות, וע"י זה מאירה בו דרגת ה"נפש". הזוהר {{הערה|בראשית נ"א א'.}} ממשיל זאת לאור הכחול שבנר השורף ומכלה את הפתילה, וע"י זה מאיר הנר באור הלבן{{הערה|וראה על דרך זו באריכות בתניא סוף פרק נ"ג.}}.

ומשמעות המילה "דביקות" היא חיבור שני דברים, שאף על פי שכרגע הם מחוברים '''יתכן להפרידם''' (כמו "כאשר ידבק האיזור אל מתני איש"{{הערה|ירמיהו י"ג י"א.}}.

'''רוח:''' היא דרגת ה"תפארת" שבנשמה, ונרמזת במילה "חשק". הטעם לזה הוא כי מדת התפארת כלולה משלושת הקוים הנרמזים בניקוד שם הוי' שבתפארת (הניקוד הרגיל: שבא, חולם, קמץ): '''ח'''ולם – תפארת, '''ש'''בא – גבורה, '''ק'''מץ – חסד.

ומשמעות "חשק" היא שאם כי מדובר בשני דברים שונים, החיבור הוא '''בחיבוק והידוק תמידי''' (כמו "ווי העמודים וחשוקיהם כסף"{{הערה|שמות ל"ח י'.}}.

'''נשמה''' היא דרגת ה"בינה" שבנשמה, ורמוזה בשלושה אופנים בפסוק "ואישרו אתכם כל גויים כי תהיו לי ארץ חפץ":
# "ואישרו" מרמז{{הערה|זוהר ויחי רמ"ו א'.}} על "עלמא דחירו", עולם הבא, מדרגת הבינה.
# מילת "לי" היא בבינה{{הערה|זוהר פרשת בא בסופה.}}.
# [[חפץ]] הוא פנימיות הרצון (חכמה וכתר), ואם כן "ארץ חפץ" היא הארץ המקבלת מחכמה וכתר –הארץ '''העליונה''' (דהיינו בינה{{הערה|ולא מלכות.}}.

ומשמעות "חפץ" היא רצון פנימי עז, שכל מגמת פניו אחת ואינו מסוגל לחשוב בדבר אחר. וכמו שכתוב בשכם "כי חפץ בבת יעקב ולא אחר הדבר"{{הערה|בראשית ל"ד י"ט.}} – שלא היה לו רצון אחר בעולם אלא רצון זה לבד, וכאילו היה מת באהבתה.

'''חיה''' הוא לנגד האהבה הנקראת "דיבור", כמו שתרגם אונקלוס "לנפש חיה"{{הערה|בראשית ב' ז'.}} – לרוח ממללא{{הערה|אוה"ת שמות ח"ז, ויקהל  ב'תתי}}

ו'''יחידה''' היא הנקראת "אהבה"{{הערה|שם.}} ("אהבה" סתם, ללא תוספת, על דרך "כל אזוב שיש לו שם לווי פסול. אזוב - זה כשר. אזוב יון, אזוב כוחלית, אזוב רומי, אזוב מדברי – פסול"{{הערה|פרה, פי"א ז'.}}), כמו שהתבאר במדרש{{הערה|מדרש רבה על שיר השירים פרשה ג' אות טו.}} על פסוק "תוכו רצוף אהבה"{{הערה|שיר השירים ג' י'.}}.

עניינה של אהבה זו מובן מלקוטי תורה{{הערה|תצא ד"ה ולא אבה.}} שהיא בחינת קוצו של יו"ד (של שם ה') הפונה למעלה ורומז שהוא נמשך למעלה לאין סוף ב"ה. דהיינו, ארבע דרגות האהבה נובעות מארבע אותיות שם הוי' שבנפש, ואילו אהבה זו היא מקוצו של יו"ד שהוא למעלה מעלה משם הוי' והיא מקור לכל בחינות האהבה.

אהבה זו מתגלה דוקא בבעלי תשובה (ולא בצדיקים), כי בחינה זו אי אפשר להמשיך בעבודה רגילה של "קום עשה" אלא רק ע"י עקירת הרצון מן ההיפוך. שיגדל צערו מאד ויבא ויגיע לבחינת ובכל מאדך שלמעלה מכדי שתוכל הנפש שאת, עומק לפנים מעומק, למעלה מגדר השגה ולמעלה מטעם ודעת, שהיא כשלהבת נר הדולק העולה מאליה, ומחמתה אפילו הקל שבקלים מוסר את נפשו על קידוש השם.

כי אהבה זו היא מצד השראת אור אין סוף ב"ה ממש המלובש בחכמה, והיא כשלהבת העולה מאליה ומעצמה והיא "טבע" הנשמה המוטבעת בטבע נפשו האלוקית שלא להיות נפרד מיחודו ואחדותו יתברך. וכשמעורר בעצמו אהבה זו מתקיים בו ויהפוך ה' אלוקיך לך את הקללה לברכה{{הערה|דברים כ"ג ו'.}}, וזדונות נהפכים לו לזכויות.