עריכת הדף "גבריאל נח ורבקה הולצברג" (פסקה)

==משה צבי הולצברג==
[[קובץ:הולצברג_מוישי.jpg|שמאל|ממוזער|250px|מוישי עם [[שמעון רוזנברג|סבו]] ב[[770]]]]
[[קובץ:מוישי הולצברג.jpg|שמאל|ממוזער|250px|מוישי בסוכת סבו בעפולה, [[סוכות]] [[תש"ע]]]]
'''משה צבי הולצברג''' הוא בנם של הזוג הולצברג שניצל בנס ממתקפת הטרור על [[בית חב"ד מומבאי]]. הנס המופלא הביא לפרסום אדיר, ולקידוש ה' גדול כאשר נראה הילד יוצא בנס מבית חב"ד הנצור.

משה צבי נולד בב' כסלו [[תשס"ז]] בישראל, ונקרא על שם אב סבו הגה"ח ר' משה צבי הולצברג, מחבר הספר "אמרי משה" על התורה וראש ישיבות "בית אהרן וישראל" קרלין בירושלים, "קדושת ציון" באבוב בבת-ים, ור"מ ישיבת תומכי תמימים ליובאוויטש בלוד, צאצאו של הרה"ק רבי ברוך ממעז'יבוז' בנה של הרבנית אדל בתו של הבעל שם-טוב הקדוש, ומצאצאי הרה"ק רבי יוסף מיאמפולי בנו הגדול של הרה"ק רבי יחיאל מיכל מזלוטשוב, כמו כן היה מצאצאיו של הרה"ק רבי אלימלך מליז'ענסק, הרה"ק רבי מאיר מפרמישלאן והרה"ק רבי משה צבי מסאווראן.

===הצלתו===
עד היום לא ברור כיצד בדיוק הצליח מוישי להינצל. לדברי המטפלת, סנדרה סמואל (אם לשניים), מוישי ישן במיטתו בקומה החמישית עוד לפני שהחלה המתקפה על בית חב"ד. בזמן ההתקפה היא התחבאה במשך כל הלילה בקומה הראשונה, ובבוקר היא שמעה את מוישי קורא לה. היא עלתה במהירות לעבר מיטתו של מוישי והיא מצאה אותו בקומה השניה, ליד הוריו המוטלים על הרצפה. היא מיהרה לקחת אותו ורצה עמו במהירות החוצה, שם היא התקבלה על ידי כוחות הבטחון וההצלה.

תחילה נלקחו השניים לתחנת משטרה מקומית ולאחר מכן לבית אחד מעובדי השגרירות הישראלית. למחרת ביום שישי בצהרים הגיעו סבו וסבתו של מוישי, הרב שמעון ויהודית רוזנברג, ויחד עם המטפלת, סנדרה, המשיכו לטפל בו עד ליציאת כל בני המשפחה ממומבאי יחד עם גופות ההרוגים ובהם הוריו של מוישי, הרב גבריאל ורבקה הולצברג.

לפני חזרת בני המשפחה לארץ הקודש, נערך טקס אזכרה בבית כנסת מקומי. במהלך הטקס זעק מוישי "אמא אמא", וזעקותיו שודרו בכל העולם. כיום, גדל מוישי בבית סבו וסבתו בעפולה. המטפלת סנדרה קיבלה אישור מיוחד להגיע לארץ הקודש כדי להמשיך ולטפל במוישי.

===השליחות בהודו===
בשנת [[תשס"ג]] יצאו הרב גבי ורבקי ל[[שליחות]] בעיר [[מומבאי]] שבהודו. בתחילה פתחו את [[בית חב"ד]] במבנה קטן, ורק לאחר תקופה ארוכה, הצליח לרכוש בניין בן חמש קומות בשם "בית נרימאן". כמו כן הקימו מקוה באחד מבתי הכנסת בעיר.