עריכת הדף "ביעור חמץ" (פסקה)

== גדר המצווה ==
[[קובץ:שריפת חמץ 2.jpg|שמאל|ממוזער|250px|חסידים מבערים את החמץ. ציור: [[זלמן קליינמן]]]]
[[קובץ:שריפת חמץ 770.jpg|שמאל|ממוזער|250px|שריפת חמץ ב[[קראון הייטס]], מול [[770]]]]
גדר מצווה זו פוסק [[אדמו"ר הזקן]] הוא שמיד כשמגיעה חצות יתעסק האדם להשבית ולבער את החמץ מביתו. ומצד הדין בזה שהיה מבטלו ומפקירו היה מועיל, אלא שלאחרי חצות כשחלה כבר על החמץ חובת הביעור שוב אין החמץ ברשותו - שאסור בהנאה - ולכן שוב אינו יכול לבטלו ולהפקירו, ועל כן בשעה זו תקנתו היחידה היא לבערו מין העולם.

ולפני זמן הביעור היה מועיל לכאורה לבטלו בליבו ולהפקירו אלא שחכמים גזרו שביטול בלב לבד לא יועיל מחשש שמא לא יגמור בליבו לגמרי לבטלו וכן שמא לאחרי שיבטלו ימצאנו באמצע החג וישכח ויאכלהו. גזרו חז"ל שעל האדם לבער את כל החמץ שברשותו ו[[בדיקת חמץ|לחפש אחריו]] ולבערו.

הרבי מבאר{{הערה|1='''[[לקוטי שיחות]]''' [http://chabadlibrary.org/books/default.aspx?furl=/admur/lkus/35/4/1/65&search=%D7%91%D7%99%D7%A2%D7%95%D7%A8+%D7%97%D7%9E%D7%A5 פרשת וירא].}}, כי במצות ביעור חמץ, כל זמן שעוסק בביעורו עד שנתבער בפועל אינו עובר על מצות תשביתו. דזהו גדר המצוה - לעשות מה שביכולתו לבער החמץ, ואם מתעסק בזה ה"ה עוסק בקיום המצוה. 

ובלשון [[אדמו"ר הזקן]] "מתחילת שעה ז'... כל רגע ורגע שנמצא חמץ ברשותו ואינו מתעסק לבערו הוא עובר על מ"ע של תורה", מה שאין כן כשמתעסק בביעורו הרי ההתעסקות היא חלק מקיום המצוה היינו ההתעסקות בהכנת הביעור, ולא רק העסק בעצם הביעור. 

ואין זה שייך לדין אונס רחמנא פטריה שנאמר, שמאותו רגע של מציאת החמץ הרי הוא עובר על מצות השבתה, אלא שכל הזמן הנדרש כדי לבערו נחשב כאנוס, ורחמנא פטריה, דזה שייך רק אם כבר חל החיוב ונאנס על ידי דבר צדדי שמעכב קיומו, אבל אם מעצם טבע הדברים אי אפשר לקיים החיוב מבלי שהיית זמן או הכנה והכשרה מוקדמת הרי זהו חלק מהחיוב.