עריכת הדף "אליעזר ננס" (פסקה)

== תקופת מאסרו ==

ב[[יחידות]] הראשונה, שנכנס ר' לייזר אל [[אדמו"ר הריי"צ]] דיבר איתו הרבי אודות [[מרדכי היהודי]] עליו נאמר 'לא יכרע ולא ישתחווה', אבל מתי נאמר 'וימלא המן חימה'? רק אחרי שהוא ראה ש'לא קם ולא זע ממנו'. הרבי דיבר איתו אז על האתגרים העומדים בפני החסידים ואמר לו, שהדרך היחידה להתמודד מול האיום הקומוניסטי האכזרי הוא הנהגה באופן של 'לא קם ולא זע'.

קודם שעזב [[אדמו"ר הריי"צ]] את רוסיה אחרי המאסר, על מנת שלא לשוב. ליוו את הרבי המוני חסידים שבאו להיפרד ממנו בתחנת הרכבת. המוני חסידים נדחקו על הרציף, כאשר עלה הרבי לרכבת, עלה אחריו ר' לייזר, שהיה בחור צעיר וזריז, כדי לקבל מהרבי את ברכתו טרם ייסע. הרבי נעצר על המדרגות, ופנה אל ר' לייזר ושאל אותו "אתה זוכר על מה דיברנו ביחידות הראשונה"? ר' לייזר השיב בהנהון לחיוב. "אם תקיים את מה שדיברנו, תזכה להגיע למקומך בארץ ישראל", בירך הרבי את ר' לייזר בברכה המיוחדת.

בליל ערב [[יום כיפור]] שנת [[תרצ"ו]] לקחו אותו למאסר ב[[רוסטוב]], שם הכניסוהו לארון שבו עמד במשך כל יממת יום כיפור עד שבמוצאי יום כיפור הוציאו אותו לחקירה. לאחר מספר חדשים נשפט לפי סעיף 58 על [[לימוד התורה]] עם ילדים ופתיחת "חדרים" לעשר שנים עבודת פרך ב[[סיביר]].

גם שם המשיך למסור את נפשו על קיום [[תורה]] ו[[מצוות]], ואף על זקנו ופיאות ראשו.

הסוהרים היו מכנים אותו בשם "סובוטא" על היותו עקשן על שמירת השבת.

באחד מחגי ה[[פסח]] לא קיבל את ה[[מצות]] שאשתו הייתה שולחת מידי שנה. ועקב כך לא אכל מאומה במשך כל ימי החג. דאג להניח [[תפילין]] וללמד [[תורה]] ליהודים אחרים שגלו לשם. בין פעולותיו הרבות דאג לקבורת ישראל לרב מ[[פולין]] שנפטר שם.

כשהגיע לסוף עשר השנים - נשפט שוב לעשר שנים גלות נוספות, כעונש על כל עניני הדת בהם התעסק על אף היותו בגלות... ושוב במשך עשר שנים עברו עליו צרות, סכנות מוות, ישיבה בין גנבים פושעים ורוצחים, צינוק, מכות ועבודת פרך. "לפי חשבוני", אמר פעם ר' לייזר, "ביליתי בצינוק קרוב לאלף וחמש מאות שבתות וחגים".

מה שנתן את הכח לר' לייזר על כל הסבל הייתה האמונה בדברי [[אדמו"ר הריי"צ]] כי הוא לא יפול בידיהם.

הוא נשלח למאסר בשנת [[תרצ"ו]], בהיותו בגיל 40, וחזר מ[[סיביר]] בשנת [[תשט"ו]] בהיותו בן 60.