עריכת הדף "אהרן מקרלין" (פסקה)

== במעזריטש ==

ביאתו למעזריטש בפעם הראשונה היתה בעקבות כך שה[[מגיד ממעזריטש]] שלח את רבי [[זושא מאניפולי]] לקרבו{{הערה|[[היכל הבעש"ט]] גליון יב עמ' קמ.}}.

כל אחד מתלמידי [[המגיד ממעזריטש]] קיבל ממנו מדריגה אחת, שכן המגיד היה בבחינת כללות הציור קומה ביחס לתלמידיו, רבי אהרן קיבל את בחינת היראה{{הערה|[[אוצר סיפורי חב"ד]] חי"ד עמ' 287.}}.

את אופן היראה שלו מהשי"ת המשיל [[אדמו"ר הזקן]] לאדם שדנוהו למיתה, ועומד כפות אל העמוד, ועומדים למולו עם קנה של רובה, והוא רואה את החץ והלהב יוצאים לכיוונו. עוד אמר עליו אדמו"ר הזקן, ששבחים אלו הם על אופן יראתו בקטנות, אך על יראתו בגדלות, לא כל מח מסוגל לצייר זאת{{הערה|[[בית רבי]] פכ"ה.}}.

ולחתנו רבי [[שלום שכנא אלטשולר]] אמר, לו יצוייר שהיה לאדם אלף אלפי אלפים עיירות ביבשה ואלף אלפי ספינות בים טעונות באבנים טובות ומרגליות, ואם יבואו ויגידו לו שבין לילה נאבד לו כרגע הרי היה לזה השתוממות כשעה חדא, כך היה לו לר' אהרן הגדול השתוממות מהקב"ה בכל שעה ורגע בכל יום, מלבד בשעת קריאת שמע ותפילה{{הערה|ברכת אהרן (הויזמאן) עמ' ג.}}.

וכן אמר, הלואי והיה לנו היראה בהיחוד בפסוק ראשון של קריאת שמע כאותה היראה שהיה לו בעת שהביט בחלון{{הערה|ברכת אהרן (הויזמאן) עמ' ג.}}.

ובמחזורים מובא, שבאחת הפעמים כשהחל באמירת הקטע "המלך" נפל מתעלף. כששאלוהו לאחר מכן על הסיבה לכך, השיב שבשעת מעשה התבונן בדברי חז"ל{{הערה|גיטין נו, א}} "אי מלכא אנא, עד השתא אמאי לא אתית לגבאי?!" (אם הנני מלך, מדוע לא באת אלי עד עכשיו){{הערה|[[מחזור]] ל[[ראש השנה]] ו[[יום הכיפורים]] קודם תפילת המלך (ושם: ואנו מה נענה אחריו?...)}}.

פעם בהיותו ב[[מזריטש]], אמר ר' אהרן בלחש את [[שיר השירים]], כשלפתע נכנס המשרת וביקשו להפסיק, יען כי אמירת שיר השירים שלו עושה רעש גדול בעולמות העליונים, עד כדי כך שהמגיד לא יכול לישון{{הערה|[[בית רבי]] פכ"ה. [[אוצר סיפורי חב"ד]] חי"ד עמ' 293.}}.

רבי אהרן היה נוסע ברחבי המדינה לדרוש, והיה קפדן גדול ושורף את העולם בדרשותיו, ומפרט עוונות כל אחד ואחד, עד שבעיר אחת נעשו כמה גיטין אחרי שמיעת דרשותיו (ולפני פתיחת הדרשה היה אומר את שמו ושם אמו ושם עירו, שהיה ירא שמא יהרגוהו). כשסיפרו זאת ל[[מגיד ממעזריטש]] אמר לרבי אהרן בבואו אליו: "אני ואתה אינם שווים עקבו של איש יהודי{{הערה|[[אוצר סיפורי חב"ד]] חי"ד עמ' 302.}}.