עריכת הדף "יום טוב" (פסקה)

===גילוי אור===
ביום טוב מאיר [[ספירת המלכות]] - שהוא מקור כל עולמות הנבראים - גילוי מדריגת ה[[מוחין]] שב[[אצילות]]. מעלתם המיוחדת של המוחין הוא שבהם נרגש [[אוא"ס]] באופן של קירוב מקום, כיון שבטלים יותר לאוא"ס{{הערה|לקוטי תורה תבוא מב, ב.}}.

אמנם ישנו חילוק בין יו"ט רגיל, ל[[ר"ה]] ו[[יוהכ"פ]], שבשאר הימים טובים המשכה זו נעשית באמצעות [[ז"א]] - המדות, ואילו בימים אלו נמשך ישירות למלכות, מבלי לעבור דרך ז"א. הטעם לכך הוא משום שר"ה ויוהכ"פ הוא זמן [[בנין המלכות]], והמקור שממנו נבנה המלכות הוא מהמוחין, וע"כ נמשך למלכות ישירות ממקורו{{הערה|לקו"ת שם. ראה אוה"ת ר"ה עמוד תתרנב. סה"מ תרנ"ט סוף עמוד יא.}}.

מכיון שביו"ט ישנו גילוי אלקות נעלה יותר, נאסרה בו עשיית המלאכה, שכן בפני המלך לא ניתן לעשות מעשה המורה על ישות{{הערה|ראה לקו"ת ראה לב, א - בנוגע לחודש אלול.}}.

ישנו חילוק בין מדריגת יו"ט ל[[שבת]], שהרי הקדושה של יו"ט תלויה במעשה מסוים של היהודי, שכאשר [[בית דין]] [[קידוש החודש|מקדשים את החודש]], ובכך מחליטים מתי יחול היו"ט{{הערה|ברכות מט, א: "ישראל אינהו דקדשינו לזמנים".}}, משא"כ שבת היא קדושה עצמית שאינה תלויה בעבודת האדם{{הערה|ביצה יז, א: "שבת מקדשי וקיימא".}}, ובספירות: ביו"ט נמשך [[מוחין דאמא]] ואלו בשבת נמשך [[מוחין דאבא]]. דבר זה מתבטא גם בעובדה שמבדילים בין שבת ליו"ט "המבדיל בין קדש לקדש"{{הערה|משנה חולין א, ז.}}, משום שקדושת השבת נעלית מקדושת היו"ט{{הערה|מאמר ד"ה ראה תרמ"ב.}}.

ביאור זה של תורת החסידות - שלא רק קביעת התאריך של היו"ט תלוי בישראל, אלא אף ההמשכה האלקית של יו"ט, מבאר ומתרץ כיצד יכל ה' לברוא את העולם ביום השישי לבריאה על אף היותו יום טוב - ראש השנה, והיה צריך להיות אסור לעשות בו מלאכה. אך הביאור לכך הוא שמכיון שהאדם טרם נברא, עוד לא נעשה היום ליו"ט{{הערה|מאמר ד"ה זכור את יום השבת תרמ"ב.}}.