פתיחת התפריט הראשי
דף הבית
אקראי
כניסה לחשבון
הגדרות
אודות חב"דפדיה
חב"דפדיה
חיפוש
עריכת הדף "
חב"דפדיה:תולדות חסידות חב"ד
" (פסקה)
אזהרה:
אינכם מחוברים לחשבון. כתובת ה־IP שלכם תוצג בפומבי אם תבצעו עריכות כלשהן. אם
תיכנסו לחשבון
או
תיצרו חשבון
, העריכות שלכם תיוחסנה לשם המשתמש שלכם ותקבלו גם יתרונות אחרים.
בדיקת אנטי־ספאם.
אין
למלא שדה זה!
==אדמו"ר האמצעי== ===ליובאוויטש=== [[קובץ:העיירה_ליובאוויטש.jpg|שמאל|ממוזער|250px|ציור מפת ה[[עיירה]] ליובאוויטש, מקום מגורי ארבעה מנשיאי חב"ד במשך כמאה ועשר שנים, שעל שמה נקראת החסידות עד היום]] {{ערך מורחב|ליובאוויטש}} בעת הסתלקותו של רבנו הזקן, בכ"ד [[טבת]] [[תקע"ג]], שהה כ"ק אדמו"ר האמצעי בעיר קרמנצ'וג שבאוקראינה. הוא נשלח לשם ע"י רבנו הזקן, להכין מקום למשפחת 'בית־הרב' בעת ששהו בכפר פייענא. לאחר הסתלקות רבנו הזקן הגיעו בני ביתו לקרמנצ'ונ והתיישבו בה. אחדים ממשפחתו של רבנו הזקן התיישבו בעיר ראמען שליד האדיטש, ואילו אדמו"ר ה[[צמח צדק]] ובני ביתו התיישבו בהאדיטש. אחרי הסתלקותו של רבנו הזקן, ביקשו חסידי חב"ד שבאוקראינה מ[[אדמו"ר האמצעי]] להישאר ב[[אוקראינה]] לישיבת קבע. לעומתם, חסידי חב"ד שב[[רוסיה הלבנה]] שלחו משלחות לרבנו האמצעי שיקבע מושבו בתוכם. לבסוף גברו חסידי חב"ד שברוסיה הלבנה, ואחרי חג ה[[שבועות]] [[תקע"ג]] עזב כ"ק אדמו"ר האמצעי את קרמנצ'ונ ועשה את דרכו לרוסיה הלבנה. כשלשה חודשים היה רבנו האמצעי בדרך, הוא עבר מעיר לעיר, ובכל מקום אמר חסידות והיהודים חלקו לו כבוד רב. ממשלת רוסיה הורתה לנציגיה הרשמיים בכל עיר ועיר לחלוק כבוד לרבנו ולחסידים הנלווים אליו, ולבוא לעזרתם בכל צרכיהם, "משום שהוא בנו של הרבי מליאדי שעמד לימין הרוסים במלחמתם בנפוליאון". ביום שני ח"י ב[[אלול]] [[תקע"ג]] (1813) הגיע כ"ק אדמו"ר האמצעי, ואתו אלפי חסידים, ל[[ליובאוויטש]], וקבע בה את מושבו. כשהגיע רבנו האמצעי לליובאוויטש, נסע למקום שומם, שעמדו בו שרידי בתים שנשרפו לפני שנתיים, ושם אמר: לפני חמישים ושמונה שנים, כשרבנו הזקן היה בגיל עשר ולמד אצל הצדיק החסיד ישכר דב, היה זה בבית־הכנסת שעמד במקום זה. כשהכנתי את עצמי לנסיעה זו, אמר לי אבי רבנו הזקן, שבבואי לליובאוויטש אקבע את מקום מושבי במקום זה, וברך את עיר מושב נשיאי חב"ד באריכות ימים ושנים. בואו של אדמו"ר האמצעי לליובאוויטש עשתה רושם גדול מאד על כל היהודים, והמונים החלו לנהור לליובאוויטש. מושל המחוז נתן פקודה לעובדיו שיכנו בתים לרבנו ולכל בני משפחתו{{הערה|'[[פוקח עורים]]' עמ' 25, שיחות קיץ ה'ש"ת עמ' 95.}}. ===נשיאות אדמו"ר האמצעי=== '''התחדשותה של מלחמת המתנגדים - ונצחון החסידות''' לאחר הסתלקותו של רבנו הזקן, ניסו [[מתנגד|המתנגדים]] להפריע לכ"ק [[אדמו"ר האמצעי]] להנהיג את תנועת החסידות. הם שלחו שליחי חרש לעיירות החסידים, וניסו לשכנע את החסידים לא לקבל עליהם את נשיאותו של רבנו האמצעי. אבל המתנגדים נכשלו כישלון חרוץ, עשרות אלפי חסידי חב"ד שהיו קשורים לרבנו הזקן התקשרו בכל נפשם לאדמו"ר האמצעי. לאחר כישלונם ניסו המתנגדים לערער את חסידות חב"ד מבפנים, כדלקמן. '''מחלוקת סטראשלע''' לאחר הסתלקותו של רבנו הזקן, פרצה מחלוקת בין אדמו"ר האמצעי לבין רבי [[אהרן מסטרשלה]] מגדולי תלמידיו של רבינו הזקן, על הנהגת חסידות חב"ד, בעקבות המחלוקת, פתח רבי אהרן את חצרו [[חסידות סטרשלה]], ולשם נהרו הרבה מחסיד חב"ד. חילוקי הדעות - שהובילו בהמשך לפרישתו של אהרן מסטרשלה וליסוד חסידות סטרשלה, החלו עוד לפני הסתלקותו של אדמו"ר הזקן, חילוקי הדעות הראשונים התגלו בין רבי אהרן ובין רבי יהודה לייב מינוביץ' - אחיו של אדמו"ר הזקן[4] הנושא העיקרי של המחלוקת היה סביב פרשנותו של ר' אהרן למאמרים של אדמו"ר הזקן, ר' אהרן היה רגיל לחזור על המאמרים עם פירוש משלו ורבי יהודה לייב התנגד לכך נחרצות, הוא סבר שצריך להביא את דברי הרבי כהוויתם ללא פרשנויות. בעקבות זאת החלו לר' אהרן חילוקי דעות גם עם אדמו"ר האמצעי, שאיתו דווקא היו לו יחסים טובים עד אז. כמו כן הייתה מחלוקת בין רבי [[אהרן מסטרשלה]] ל[[אדמו"ר האמצעי]] על דבר ההתפעלות בתפלה ובלימוד, ר' אהרן טען שההתפעלות צריכה להתבטא בתנועות חיצוניות ואף הרגיל את חסידיו לנהוג כך, אך אדמו"ר האמצעי פרך הנהגה זו בטענה שההתפעלות צריכה להבטא באופן '[[פנימי]]', ולא ע"י תנועות וכיוצא בזה. '''אדמו"ר האמצעי מצווה לנתק מגע עם המתנגדים''' מיד בתחילת נשיאותו הורה הרבי לחסידים שלא ינהלו וויכוחים עם המתננדים, ושלא יקיימו עמם שום מנע. הוא ציוה על החסידים לבנות להם בתי כנסת נפרדים, ושלא יכנסו להתפלל בבתי־הכנסת של המתנגדים. ואכן במשך הזמן נרנעה מלחמתם של המתנגדים.{{הערה|[[קונטרס לימוד החסידות]]' עמ' 8}} '''מחלוקת על נשיאותו של אדמו"ר האמצעי''' רובם הגדול של חסידי חב"ד, מקושרי רבנו הזקן, התקשרו לכ"ק אדמו"ר האמצעי, אולם הייתה קבוצה קטנה שלא קיבלה על עצמה את נשיאותו של אדמו"ר האמצעי. חסידים אלו טענו שכשם שאחרי הסתלקות ה[[בעש"ט]] והרב [[המגיד ממעזריטש]] לא בניהם המשיכו בנשיאות, כי אם גדולי תלמידיהם, כך גם אחרי הסתלקות אדמו"ר הזקן, לא הבן חייב להמשיך בנשיאות. ואכן חלק מהחסידים קיבלו על עצמם את נשיאותו של רבי [[אהרן מסטרשלה]], שהיה מגדולי תלמידיו של רבנו הזקן. (במחלוקת זו בחשו גם המתנגדים שניסו ע"י כך לערער את תנועת החסידות מבפנים). [[יהודה לייב (אח אדמו"ר הזקן)|המהרי"ל]], אחיו של רבנו הזקן, והחסיד ר' [[פינחס רייזס]] פנו במכתבים נרגשים ל[[אנ"ש]] ולרבי אהרן מסטרשלה והבהירו שרצונו של רבנו הזקן היה שבנו כ"ק אדמו"ר האמצעי ישב על כסאו וימלא את מקומו. לאחר שהתברר לחסידים כי עוד בימי חייו מינה אדמו"ר הזקן את בנו כממשיך דרכו, חזרו כמעט כל החסידים לחסות בצילו של אדמו"ר האמצעי.{{הערה|[[בית רבי]] ח"ב עמ' 6. ספר התולדות אדמו"ר האמצעי עמ' 90}} '''התפשטות חסידות־חב"ד בתקופתו של אדמו"ר האמצעי - 'רחובות הנהר'''' בימי נשיאותו של רבנו האמצעי, התרחבה והתפשטה תנועת החסידות כצעדי ענק, כשעשרות אלפי חסידים מצטרפים לשורותיה. מעיינות החסידות ששפעו מהרבי היו בלתי מוגבלים. בכל שבת היה אומר מאמרים רבים של חסידות, שהיו בהם ענינים עמוקים ביותר, עד שהשומעים לא היו מסוגלים לקלוט את השפע הרב של החסידות. הרבי תבע מהחסידים, שכשהם נפגשים אחד עם רעהו, ידברו ביניהם בענינים העמוקים ביותר בחסידות.{{הערה|[[קונטרס לימוד החסידות]] עמ' 9}} '''אדמו"ר האמצעי מייסד את הישובים החקלאיים בדרום רוסיה''' כשם שאדמו"ר האמצעי המשיך את עבודת אביו בתורת חב"ד, כך המשיך גם בעסקנות הציבורית לטובתם של יהודי [[רוסיה]]. בשנים ההם היה מצבם הגשמי של היהודים בכי־רע. הם סבלו מגזירות קשות של הצאר הרוסי. הרבי עודד את יהודי רוסיה, שרבים מהם עסקו ב'עסקי אויר' להתיישב בדרומה של רוסיה ולעסוק בחקלאות ובעבודת כפיים. בשנת [[תקע"ה]] (1815) פנה הרבי לשלטונות וביקש שיעמידו לרשותו קרקעות לעיבוד חקלאי. לאחר שהשלטונות נענו לבקשתו של הרבי, הוא פנה במכתב לכל [[אנ"ש]], בו הציע ליהודי העיירות ברוסיה הלבנה להתיישב בישובים החקלאיים בדרומה של רוסיה. ואמנם אלפי חסידים נענו להצעתו של הרבי, ועברו להתגורר בדרומה של אוקראינה, ליד הערים [[חרסון]] ו[[ניקולייב]]. עשרות ישובים (קולוניות) חסידיים הוקמו ע"י אדמו"ר האמצעי בדרום רוסיה, ועשרות אלפי יהודים התעסקו לפרנסתם בחקלאות ועבודת כפיים. לחסידים שטענו שיתקשו לראות את הרבי מפאת המרחק הרב מליובאוויטש, הבטיח הרבי שיבקר אצלם. ואמנם, בשנת [[תקע"ז]], נסע הרבי לבקר את החסידים שהתיישבו באותם ישובים, ושהה שם כמחצית השנה. כדי לעודד את היהודים שיעברו לדרום רוסיה, הודיעו השלטונות הרוסיים שמשפחות יהודיות שיעקרו לדרום לא תחול עליהם גזירת הקאנטוניסטים (גיוס ילדים יהודים לצבא הרוסי), ואכן בעקבות הודעת השלטונות, באו רבים להתיישב באותם ישובים. בתקופה הראשונה הוקמו ליד העיר חרסון 22 קולוניות-מושכות שכללו 1780 משפחות עם 17000 נפשות. ליד העיר יקטרינוסלב הוקמו 17 קולוניות-מושבות עם 864 משפחות ו־10000 נפשות. ס"ה 39 מושבות שהתגוררו בהם 27000 נפשות. לפני מלחמת העולם הראשונה כבר היו במושבות כ- 42 אלף יהודים. כמאה ועשרים שנה התגוררו יהודים באותם ישובים חקלאיים בדרומה של אוקראינה. עד שנכחדו ע"י הנאצים ימ"ש בימי מלחמת העולם השנייה. עם ייסוד המושבות החקלאיות, מינה כ"ק אדמו"ר האמצעי את אחד מגדולי החסידים, רבי [[הלל מפאריטש]], ל[[משפיע]] נודד באותם ישובים. מאז ועד הסתלקותו כשנת [[תרכ"ד]], היה ר' הלל נוסע כל שנה לבקר את יהודי המושבות, מעודד אותם ומקרבם לתורת החסידות. ר' הלל היה כה קשור לאנשי הקולוניות שאף ביקש להקבר באזור זה. ואכן ר' הלל נטמן בעיר חרסון, העיר שסביבה מרוכזות רוב הקולוניות.{{הערה|שיחות תרפ"ז עמ' 233, '[[התמים]]' עמ' 112, 'חקלאים יהודים בערבות רוסיה'}} '''ייסוד הישוב החסידי בעיר חברון''' {{ערך מורחב|חברון}} עוד בימי נשיאותו של רבנו הזקן התיישבו עשרות משפחות של חסידי חב"ד בטבריה ובצפת. בשנת [[תקע"ו]]-[[תקע"ז]] (1816) ייסד אדמו"ר האמצעי את הישוב היהודי בחברון, ושלח עשרות משפחות מרוסיה שיתישבו בעיר. הוא גם הורה לחסידים שישבו ב[[טבריה]] וב[[צפת]] להתיישב בעיר [[חברון]]. מראשוני חסידי חב"ד שהתיישב בחברון היו הרה"צ ר' לייב 'בעל היסורים' והרה"ח ר' [[משה מייזליש]]. כ"ק אדמו"ר האמצעי {{הערה|ראה שיחת הרבי ט' [[כסלו]] [[תשכ"ט]], מדוע בחר אדמו"ר האמצעי את חברון.}}קנה בכספו את בית הכנסת 'אברהם אבינו' ברובע היהודי בחברון.{{הערה|'היום יום'. '[[תולדות חב"ד בארה"ק]]' עמ' לה - שם מובאים תאריכים שונים.}} ===תקפ"ז – מאסרו של אדמו"ר האמצעי=== {{ערך מורחב|מאסר וגאולת אדמו"ר האמצעי}} [[סטערנא (אשת אדמו"ר הזקן)|אמו]] של רבנו האמצעי, באה ממשפחה של עשירים גדולים, שהיו מנכבדי העיר ויטבסק. הם עסקו ב[[תורה]] וב[[גמילות חסדים]], אבל היו גסי רוח ומתנגדים חריפים לחסידות חב"ד. הם קינאו בכבוד הגדול שרחשו היהודים לרבנו האמצעי, וכעסו על רבנו על שלא רצה להתחתן אתם, למרות שהבטיחו סכומי כסף גדולים כנדוניה. הם חברו לאיש רע־מעללים, אחיינו של החסיד ר' [[פנחס רייזס]], שרצה לסחוט כספים מרבנו. אנשים מושחתים אלו החליטו להעליל על רבנו שהוא אוסף כספים כדי למרוד במלכות. המלשין בפועל היה שמחה קיסין, קרוב משפחה של רבנו האמצעי, מצד אמו. לשם ביצוע מזימתם זייפו המלשינים מכתב שכתב רבנו בקשר לאיסוף כספים עבור עניי [[ארץ ישראל]]. במכתב זה היה כתוב שרבנו אסף סכום של 35,000 רובל, ואילו המזייפים הוסיפו את הספרה 1, כך שיצא שאסף 135,000 רובל (מאה שלושים וחמשה אלף רובל), סכום עתק באותם הימים. הם הלשינו לשלטונות שרבנו שולח את הכספים לסולטן הטורקי. בנוסף לזיוף, הם הלשינו שבית מדרשו של רבנו בליובאוויטש נכנה במימדים של [[בית המקדש]]. לאחר שנודע כי מושל המחוז עומד לעצור את הרבי, פנו כמה מהחסידים לשר וביקשו ממנו שלא יוליכו את הרבי כמו כל אסיר, אלא שיבקשו ממנו שיבוא בעצמו לעיר המחוז ויטבסק. השר נענה לבקשה, ואכן בערב הגיעו כמה קצינים לבית רבנו, הם שהו שם כשעה, דיברו עם הרבי, ע"י מתורגמן, בכבוד ובדרך ארץ, והגישו לרבי הזמנה, בה הוא מתבקש לבוא לויטבסק אל הגנרל נוברנטור. לפני שעזבו את ביתו של הרבי, הם ערכו חיפוש, כדי למצוא כתבים נגד הממשלה. כמוכן שלא נמצא דבר. הם אף מדדו את בית מדרשו של הרבי, לבדוק האם הוא באותו גודל כמו בית המקדש. גם כאן הם נוכחו לראות שלא היו דברים מעולם. ביום כ"ח ב[[תשרי]] [[תקפ"ז]], בשעה אחת עשרה בבוקר יצא רבנו מליובאוויטש בדרכו לויטבסק. את הנעשה בלילה בחצרו של רבנו קשה לתאר: בכיות, צעקות והתעלפויות. רק רבנו היה רגוע לגמרי. הוא קיבל אנשים ל[[יחידות]] וכתב [[מאמר]] חסידות. כשהגיע הרבי לויטבסק הושיבו אותו בבית הממשל המרכזי. לאחר מספר ימים השתדלו אצל השר שיאפשר לחסידים להיכנס לחדרו של הרבי לכל התפילות. השר איפשר לעשרים חסידים להיות נוכחים בכל תפלה. כמו־כן הוא איפשר לרבי לומר חסידות בפני חסידיו, פעמיים בשבוע.{{הערה|שיחות תש"א עמ' 50, '[[בד קודש]]' עמ' 5, '[[התמים]]' עמ' פא}} '''גאולתו של כ"ק אדמו"ר האמצעי ממאסרו''' כ"ק אדמו"ר האמצעי הוכיח לחוקרים שכתב ההלשנה בשקר יסודו, ושכל הכספים שהוא שולח לארץ ישראל היו למטרות [[צדקה]] ומיועדים לעניים. כמו"כ הראה להם את מעשה הזיוף של המלשינים. כשמסרו החוקרים לשר המחוז את תשובותיו של כ"ק אדמו"ר האמצעי, ביקש שיביאו לפניו את הרבי ואת המלשינים, לשמוע את דברי כל אחד מהם, כדי להווכח עם מי הצדק. כ"ק אדמו"ר האמצעי לבש את [[בגד|בגדי]] השבת הלבנים, ונסע במרכבה הדורה למשרדו של שר המחוז. מראהו היה כשל מלאך ה' צבאות. בתחילה חששו החסידים שהמראה ההדור של הרבי יעורר את חמתו של השר. אך לא כך היה, כשראה השר את יופיו והדרו של כ"ק אדמו"ר האמצעי, מצא חן בעיניו, והוא כיבדו מאד וצוה להביא לו כסא לשבת. אחר כך בא המלשין והחל לטעון את טענותיו. בתוך דבריו פנה המלשין אל כ"ק אדמו"ר האמצעי בתואר "רבי". העיר על כך כ"ק אדמו"ר האמצעי בפני השר: ראה, הוא אמר עלי שאני רמאי ומורד, ועתה הוא מכנה אותי בשם "רבי". המלשין מוויטבסק לא מצא את ידיו ורגליו וכל דבריו היו מבולבלים לגמרי, עד שהשר אמר לו: "תפסיק לנבוח...". המלשין הלך משם כבזיון ובבושת פנים, ואילו רבנו נסע משם בכבוד גדול. ביום י' [[כסלו]] שלח כ"ק אדמו"ר האמצעי, על ידי בנותיו, בקשה לשיחרור מהמאסר. כשבאו הבנות לשר המחוז למסור לו את בקשת השיחרור, הן פרצו בבכי, במר נפשן. השר קרא את הבקשה, ואמר לבנות: "למה אתן בוכות, לכו לביתכן בשלום, כי אביכן כבר יצא ממאסרו". וכך הווה, כשחזרו בנותיו כ"ק אדמו"ר האמצעי לבית בו ישב במאסר, כבר הגיעה הפקודה משר המחוז שרבנו משוחרר. הוא ציווה לשומרים לעזוב את הבית, וכל הבית התמלא מיד בחסידים רבים, ורבנו ישב ואמר חסידות. כ"ק אדמו"ר האמצעי נגאל ממאסרו ביום י' [[כסלו]] [[תקפ"ז]] (1826){{הערה|בספר '[[בית רבי]]', ובמקורות נוספים, מובא שהגאולה הייתה בשנת [[תקפ"ו]], אבל כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ אומר, בשיחת י' [[כסלו]] [[תש"ב]], שהגאולה הייתה בשנת [[תקפ"ז]], כי ידוע שאדמו"ר האמצעי לא השתתף אף פעם בחגיגת הגאולה שלו, כי הוא הסתלק בט' כסלו תקפ"ח, לפני חג הגאולה הראשון. כך גם מובא בלוח [[היום יום]], וראה שיחת ש"פ ויצא תשי"ט.}}, ומסופר שבשורת הגאולה הגיעה ביום ה[[שבת]] ט' [[כסלו]] בשעת מנחה, בשעה שרבנו עמד ואמר חסידות על הפסוק "אתה אחד". באמצע הפסיק באמירת החסידות ואמר: "שא, פנו מקום, דער טאטע איז דא" (הס, פנו מקום, אבא נמצא כאן).{{הערה|'[[בית רבי]]' ח"ב עמ' י, '[[בד קודש]]' עמ' 5, '[[התמים]]' חוב' ב' עמ' פא.}} ===תקפ"ח – הסתלקות אדמו"ר האמצעי=== כ"ק אדמו"ר האמצעי היה אומר תמיד, שהוא מפחד משנת [[תקפ"ח]], שמרומזת גזירות על שנה זו, והחל לרמוז לחסידים על דבר הסתלקותו. פעם אמר לחסידים: אבי היה בן נ"ד שנים כשנלקח לפטרבורג בפעם השניה, ונתנו לו אז ברירה מן השמים: יסורים או הסתלקות, ובחר ביסורים. כפי הנראה השאיר לי את הברירה השניה... - וכך הווה שהסתלק בן נ"ד שנה. בשנת [[תקפ"ה]] (1825) עלה לשלטון הצאר ניקולאי הראשון, שהיה שונא ישראל. מיד בתחילת כהוגתו החל בגזירת גזירות על יהודי רוסיה. הגזירה החמורה ביותר שגזר הייתה [[גזירת הקאנטוניסטים]]. גזירת הקאנטוניסטים נגזרה בקיץ תקפ"ז (1827). וכך נאמר בצו שהוציא גיקולאי: "כל היהודים מגיל 12 עד גיל 25 חייבים להתגייס לצבא למשך 25 שנה". לשם כך נסע אדמו"ר האמצעי לקראת הימים הנוראים של שנת תקפ"ח לאוהל אביו, כ"ק אדמו"ר הזקן, ב[[האדיטש]]. חסידים רבים הצטרפו לרבי ושהו בכל ימי שהותו של הרבי בהאדיטש הוא אמר מאמרי חסידות רבים. בהיותו בהאדיטש אמר לחסידים: "פעלתי אצל אבי שיפטרוני מהרבנות". חשבו החסידים שבוודאי כוונתו לנסוע לארצנו הקדושה. אמרו לו החסידים: "כיצד תעזבו אותנו כצאן בלי רועה?" אמר להם כ"ק אדמו"ר האמצעי: "חתני הרמ"מ — כ"ק אדמו"ר ה[[צמח צדק]] - נמצא אתכם, והוא יהיה לכם לרועה נאמן". אחרי ה[[ימים הנוראים]], כשהיה בדרכו חזרה ל[[ליובאוויטש]], עבר דרך העיו נעז'ין. שם חלה קשות ונאלץ להתעכב במקום. הביאו רופאים גדולים, וכולם אמרו שאין תרופה למחלתו. הרופאים הזהירו אותו שלא יאמר חסידות. הדבר היה למורת רוחו, עד שאמר: "קצתי בחיי". חוליו התגבר מיום ליום, וכשהיו נוגעים בו היה מתעלף. כך נמשך הדבר עד חודש [[כסלו]]. בחודש כסלו, שבוע לפני הסתלקותו, ביקרו אצלו הרופאים ומצאוהו שוכב כמעט בלי חיות. ביום ח' [[כסלו]] רצה לכתוב חסידות בעניני [[חנוכה]], לאחר מכן אמר: "כל העולם שרוי בצער ואני מתעננ כל כך?!" ומשך את ידו מלכתוב. הוא אמר לחסידים שילכו לבתיהם לומר "[[לחיים]]" ולהיות שמחים. אמרו לו החסידים: "בקרוב יהיה י' כסלו יום שמחת גאולת רבנו, ואז הוא זמן שמחה, אכל עכשיו - לשמחה זו מה עושה?!" ענה להם כ"ק אדמו"ר האמצעי: "אף-על-פי-כן, לכו ועשו כאשר אמרתי". בליל ט' כסלו התעלף פעמים רבות וככל פעם היו מעירים אותו. בפעם האחרונה שהתעלף לא יכלו לעוררו, ותהי' צעקה גדולה בבית, ובאו כל אנשי העיר יחד עם החברה קדישא וראו שאין בו רוח חיים. אבל החסידים ניגשו אליו ואמרו לו: מדוע רבנו מבהיל אותנו, האם לא שמע את קול הצעקה?, הביט לעברם הרבי ואמר: "שמעתי קול קורא 'מה צריכה נשמה כזו בעולם הזה'!" אח"כ אמר להלבישו כתונת לבנה, ולבש לבנים ונתעטף לבנים דומה למלאך ה' צבאות. פניו החלו מאדימים והתחיל לדבר טוב על כלל ישראל. אח"כ אמר לחסידים שיהיו שמחים בלילה זה, כי שמחה ממתקת דינים. והכין את עצמו לומר חסידות, והתמלא הבית אורה ושמחה. והיה הרבי שמח בחסידים כבשעת חתונה, וכולם סברו שכעת יחזור הרבי לאיתנו. והתחיל לומר חסידות על הפסוק "אחרי הוי' תלכו", הוא אמר את הדרוש בהתלהבות עצומה, וכמה פעמים שאל באמצע, האם האיר ככר השחר? לפני עלות השחר סיים את הדרוש במילים "כי עמך מקור חיים מחיי החיים" ומיד פרחה רוחו ונשמתו, בחד קטירא אתקטר בי' בקוב"ה.{{הערה|אמר על כך חתנו כ"ק אדמו"ר הצ"צ: - "הסתלקות כזאת לא מצאו מיום הסתלקות ה[[רשב"י]], שהסתלק באמצע אמירת תורה".}} ביום ט' בכסלו תקפ"ח (1827), ביום בו מלאו לו נ"ד שנים נסתלק. באותו יום הובא לקבורה ונגנז ארון הקודש. ויום גאולתו הראשון י' כסלו, שאמור היה צריך להיות יום חג ומועד, נהפך ליום אבל כבד לחסידים ולכלל ישראל. מנוחתו כבוד בעיר נעז'ין. על קברו בנו אוהל ולידו בית כנסת. בשנים האחרונות שופץ האוהל. בשעת ההסתלקות בנעז'ין, נשרף שולחנו של הרבי בחדרו בליובאוויטש. אותו שולחן בו כתב את דברי תורתו. על השולחן עמד ארגז עם כתביו הרבים וכולם עלו באש. ־ חתנו כ"ק אדמו"ר ה[[צמח צדק]] ישב עליו 'שבעה', התפלל לפגי העמוד ואמר קדיש יתום. נשיאותו של רבנו האמצעי נמשכה כארבע עשרה שנים.{{הערה|'[[בית רבי]]' ח"ב עמ' יא}}
תקציר:
לתשומת ליבך: תרומתך לאתר חב"דפדיה תפורסם לפי תנאי הרישיון GNU Free Documentation License 1.2 (אפשר לעיין בדף
חב"דפדיה:זכויות יוצרים
לפרטים נוספים). אם אינך רוצה שעבודתך תהיה זמינה לעריכה על־ידי אחרים, שתופץ לעיני כול, ושאחרים יוכלו להעתיק ממנה תוך ציון המקור – אין לפרסם אותה פה.
כמו־כן, שמירת העריכה משמעה הבטחה שכתבת את הטקסט הזה בעצמך או העתקת אותו ממקור בנחלת הכלל (שאינו מוגבל בזכויות יוצרים) או מקור חופשי דומה.
אין לשלוח חומר מוגבל בזכויות יוצרים ללא רשות!
ביטול
עזרה בעריכה
(נפתח בחלון חדש)