עריכת הדף "משתמש:חב"דד/פורים במדרש" (פסקה)

== סופו של המן ==

'''"ויתלו את המן על העץ אשר הכין למרדכי"... (מגילת אסתר, ז, י)'''

שהוא במצב-רוח חגיגי ושבע רצון מאירועי היום, הסב אחשורוש למשתה באותו הלילה. איזה תענוג היה לצפות בהמן מעניק כבוד מלכים לאויבו המושבע! את הלקח שלמד המן, הוא לא ישכח במהרה...

"אסתר המלכה" אמר אחשורוש בחיבה. "אני בטוח שאת רוצה לבקש בקשה מיוחדת. הלא לא ערכת שתי משתאות רק כדי ליהנות מחברתו של המן! אנא, אמרי לי מה בקשתך? עד חצי המלכות אתן לך. רק אל תבקשי ממני לאפשר ליהודים לבנות את בית-המקדש שלהם, כי בקשה זו תערער את יסודות מלכותי..."

אסתר ראתה את כבוד המלכים שהוענק למרדכי כסימן מבשר טוב מן השמים. היא היתה בטוחה בעצמה, למרות שקולה נחנק מהתרגשות:

"אדוני המלך, בקשתי היא רק שתציל את חיי יחד עם חיי עמי! כי נמכרנו אני ועמי, להשמיד להרוג ולאבד"!

"מי הוא זה שהעז לעשות כדבר הזה"? קרא המלך, כשהוא מזדעזע מעצם המחשבה שהמלכה לא מרגישה בטוחה בארמונה שלה.

"איש צר ואויב, שגרם למות ושתי, וכעת רוצה ליטול גם את נפשי! בן-הבליעל הוא לא אחר מאשר המן הרשע"! בכתה אסתר, כשהיא מפנה אצבע מאשימה לעבר המן. המן החוויר ונפל לרגלי אסתר כדי לבקש רחמים. אבל המלך אחשורוש פנה אליו בזעם בלתי נשלט: "אתה ביקשת להרוג את המלכה"?! הוא רץ אל הגן בחימה כדי לנשום אויר צח.

למרבה תדהמתו, ראה המלך קבוצת אנשים מנסרים עצים נדירים מן הגן המלכותי. היו אלו מלאכים שנשלחו מן השמים, כדי לעורר את זעמו של המלך.

"מי ציווה עליכם לעשות זאת"? שאג המלך.

"המן"! הם השיבו.

המלך רץ בחזרה לאולם המשתה כחיה פצועה, ומצא את המן האומלל משתטח לרגלי אסתר כשהוא מבקש רחמים על נפשו. באותו הרגע, אמר חרבונה – אחד ממשרתי המלך: "האם המלך יודע שהמן הכין עץ, חמישים אמה גובהו, כדי לתלות את מרדכי? הנה העץ נשקף מבית המן..."

"תלו עליו את בן-הבליעל"! צעק המלך.

המן נתלה על העץ אשר הכין למרדכי, וחמת המלך שככה.