עריכת הדף "משתמש:חב"דד/פורים במדרש" (פסקה)

== מפלת המן ==

'''"והמן נדחף אל ביתו אבל וחפוי ראש" (מגילת אסתר, ו, יב)'''

בראש מורכן ובברכיים רועדות, פנה המן לחפש את מרדכי.

באותם רגעים ישב מרדכי בבית-הכנסת, כשהוא מוקף בתלמידיו האהובים. כשהרים את עיניו, ראה מרדכי את המן מתקרב.

"ברחו, ילדים! בן-הבליעל מגיע"!

אך הילדים האמיצים השיבו: "לא, לא נעזוב אותך כעת. איתך אנו לחיים ולמוות"!

כשהמן נכנס פנימה, אמר מרדכי וידוי חרישי. המן חיכה בסבלנות עד שסיים, ואז אמר לו:

"מרדכי, בן אברהם העברי, אלוקים גדול לכם! כשאתם מתפללים אליו הוא מחולל עבורכם ניסים. קום, מרדכי, ולבש בגדי מלכות אלו, כתר מלכות זה..."

"המן, בן-בליעל, בן-בנו של עמלק! מדוע הגעת לכאן ללגלג עליי ברגעי האחרונים? לא די בכך שאתה רוצה לתלות אותי"? קרא מרדכי בכאב.

"לא, אינני מלגלג עליך" אמר המן במרירות. "הלוואי והיתה זו הלצה. לדאבוני, כך ציווה המלך עצמו".

מרדכי לא האמין למשמע אזניו. הילדים סביבו החלו לרקוד מתוך שמחה.

בקול צורמני אמר מרדכי: "ראש ממשלה נכבד, האם כך אוכל ללבוש את הבגדים המלכותיים? הלא שלשה ימים אני שרוי בצום; גופי מכוסה באפר..."

המן נענע בראשו. הוא הוביל את מרדכי לבית המרחץ, שם רחץ אותו ומשח את בשרו בבשמים.

תוך כדי שהוא גוזז את שערות ראשו, נאנח המן בקול גדול.

"מדוע אתה נאנח, המן האגגי"? שאל מרדכי.

"איזה ראש-ממשלה לא היה נאנח, כאשר הוא הופך לספר פשוט" אמר המן במרירות.

"סוף-סוף אתה עושה מלאכה המתאימה לך. הרי זה כמו בימים הטובים בהם היית ספר בכפר קרצום, האם אתה זוכר זאת"? השיב מרדכי.

המן המשיך במלאכתו בדומיה.

כשסיים להלביש את מרדכי בגלימה המלכותית, הביא המן את סוסו של המלך וביקש ממרדכי לטפס עליו.

"כנראה שיצאת מדעתך" אמר מרדכי. "אני חלש ותשוש, כיצד תצפה מאדם זקן כמוני לטפס על סוס ללא סיוע"?

המן ידע שאין להקל ראש במצוותו של המלך. הוא חשש שהמלך מאבד את סבלנותו, וללא מחשבה נוספת הוא התכופף על הארץ, מרדכי פסע עליו וטיפס על הסוס המלכותי.

כשהוא לבוש בבגדי המלך, במראה אצילי, רכב מרדכי ברחובות שושן כשהמן מוביל אותו וקורא לפניו: "ככה יעשה לאיש אשר המלך חפץ ביקרו! ככה יעשה לאיש אשר המלך חפץ ביקרו"!

רחובות שושן היו הומי אדם. הרצים המלכותיים תקעו בחצוצרות כסף; אישי ממשל ליוו את התהלוכה; להטוטנים וליצנים השליכו גביעי כסף וזהב באויר ותפסו אותם... היה זה מחזה נפלא.

ובתוך ההמולה, הרים המן את קולו בקול גדול: "ככה יעשה לאיש אשר המלך חפץ ביקרו"...

בתה של המן, שצפתה בתהלוכה מגג ביתה, קראה לאמה: "אמא, הביטי! הנה אבא רוכב על סוס המלך, ומרדכי מוביל אותו ברחובות שושן"!

היא נטלה פח אשפה ובצחוק מרושע השליכה אותו על האדם אותו חשבה למרדכי. כשהבחינה בטעות המרה, היא העדיפה לקפוץ מהגג אל מותה ולא להתמודד עם זעם אביה.

מדוכא ומושפל, בבגדים מלוכלכים, פסע המן אל ביתו בברכיים כושלות עם תום התהלוכה.

"אני אנקום במרדכי! אני אתלה אותו על הגרדום! במו עיני אראה את גופתו מתנדנדת על הגרדום" הוא אמר לזרש.

"המן, כנראה איבדת את שפיותך! התכנית שלך לא תצליח. היהודים נמשלו לעפר הארץ ולכוכבי השמים. כשהם לא מצייתים לחוקי התורה, ניתן לדרוך עליהם כעפר הארץ. אך כשהם שבים אל ה' ועובדים אותו בלב שלם, הם הופכים להיות בלתי נגישים, כמו הכוכבים בשמים! אשר אליך, המן מסכן שלי, מכיוון שהחילות לנפול לפני מרדכי, נפול תפול לפניו. הסוף שלך קרוב".

תוך כדי שיחה, הגיעו משרתי המלך כדי להביא את המן למשתה היין השני אשר הכינה אסתר.