עריכת הדף "משה רבינו" (פסקה)

==בתורת החסידות ==
במושגי [[הספירות]] משה רבינו הוא בחינת [[חכמה דאצילות]]. 

משה רבינו נקרא בשם [[רעיא מהימנא]], שרועה ומפרנס לישראל את בחינת ה[[אמונה]].

משה רבינו הוא בבחינת [[שושבינא דמלכא]], לעומת אהרון שהוא בבחינת [[שושבינא דמטרוניתא]].

בדור הזה, [[דור השביעי]], מקבלת ההשוואה בין נשיא הדור למשה רבינו תוקף מיוחד, היות שזהו הדור עליו הכריז [[הרבי]] [[מלך המשיח]] שהוא ה'דור האחרון ל[[גלות]] ודור הראשון ל[[גאולה]]', מה שמקשר אותנו ביתר תוקף למשה רבינו, שהוא גואל ראשון.

=== משה ו[[רבי שמעון בר יוחאי]] ===
הרבי מסביר את החילוק שבין משה רבינו ל[[רשב"י]], שז' אדר הוא יום [[תענית]]{{הערה|טור ו[[שו"ע]] או"ח סימן תק"פ ס"ב.}}, ואילו [[ל"ג בעומר]] הוא יום [[הילולא]], שהוא ענין של [[שמחה]]{{הערה|ראה גם שיחת יו"ד שבט [[תשט"ו]] ס"ג ([[תורת מנחם]] חלק י"ג ע' 218). וש"נ.}}.

הביאור הוא: בזמן הבית,  ועל דרך זה בזמן ה[[משכן]] שהיה בהיות בני ישראל ב[[מדבר (בחסידות)|מדבר]], שאז היה [[גילוי אלקות]], "דגננא בעצמו עאל בגנתא" - היה שלימות יחוד קוב"ה ושכינתיה, "יחוד קוב"ה ממש", ולכן לא היה צורך בהיחוד שעל ידי [[נשמה|נשמות]] ה[[צדיקים]] בעת הסתלקותם, שלגבי אמיתית היחוד דקוב"ה ממש, אין זה עלייה כלל, ולכן, [[הסתלקות]] משה רבינו אינה אלא ענין של ירידה.

אך [[הסתלקות]] [[רשב"י]] שהייתה בזמן הגלות (שהרי כבר הייתה אז גלות רומי) - כיון שאז לא היה שלימות היחוד ד[[קודשא בריך הוא]] ממש, ואז ישנו רק היחוד שנעשה על ידי [[נשמה|נשמות]] הצדיקים בעת הסתלקותם, "אז גם בחינה זו נקרא הילולא", כמבואר ב[[זהר]]{{הערה|בהאידרא.}} שאז היו פניו מאירים, שהוא ענין תוספת אור גדול למעלה על ידי עליית כללות עבודתו של [[רשב"י]] בעת [[הסתלקות]]ו.{{הערה|1=[http://chabadlibrary.org/books/default.aspx?furl=/admur/tm/25/3/26&search=%D7%96'+%D7%90%D7%93%D7%A8 תורת מנחם]}}