עריכת הדף "ההתנגדות לתורת החסידות" (פסקה)

==ההתנגדות בדורנו==
[[קובץ:ישיבת_פונוביז.JPG|שמאל|ממוזער|250px|ישיבת פונוביז']]
בתחילת דרכה של החסידות היה מקום לחשש שהתגובות בעקבות הקמתה יביאו לירידה בקיום התורה והמצוות, ומחלוקת זו הייתה "לשם שמיים". אך לאחר כל השנים שעברו מאז, ניכרת פעולתה של החסידות על החסיד ועל המושפעים מהתנהגותו, ותנועת החסידות גרמה להוספה בקיום התורה והמצוות, אין להתנגדות סיבה אמיתית, וניצני המחלוקת הקיימים כיום הינם "שלא לשם שמיים", ואינם שייכים למחלוקת העתיקה בין החסידים למתנגדיהם.

באחד ההזדמנויות כתב [[הרבי]]:

{{ציטוט|מרכאות=כן
|מקור=[[אגרות קודש (אדמו"ר שליט"א)|אגרות קודש]] כרך ט"ז עמ' קמ"ח
|תוכן=במה שכתב אודות מתנגדים - אין כאלו בתוככי בית ישראל, שאפילו אלו המתנגדים בדיבור, זהו רק מחסרון ידיעה, וכשמבארים להם הענינים כמו שהם לא רק שפוסקים התנגדותם אלא שגם נעשים לאוהבים ואוהדים ומסייעים, ואין הדבר תלוי אלא בהמעורר שיהיו דבריו בחיות ויוצאים מהלב שאז יפעלו פעולתם
}}
{{ציטוט|מרכאות=כן
|מקור=שם אגרת ג'קפ"ד
|תוכן=ומ"ש שהמשתתפים עמו הם מתנגדים אמיתים, הרי ידוע שבזמן האחרון אין כבר מציאות כזו
}}

ישיבת פּוֹניבָז'- שהינה אחת מהישיבות הליטאיות הגדולות - הייתה בראשיתה בעלת השקפה מתונה לחסידות חב"ד, כהשקפתו של מייסדה - הרב [[יוסף שלמה כהנמן]] שאף מינה את הרב יהושע דוד פוברסקי שהיה ר"מ ב[[אחי תמימים תל אביב]] לראש ישיבה, והיו רבים מחסידי חב"ד שלמדו בה. במשך שנות הממי"ם הוחרפה גישתה ע"י מי שכיהן אז כראש הישיבה והיא נהפכה למעוז של מחלוקת, שנאה עיוורת, ומלחמה ב[[חסידות]] וברבי, ששיאה היה ב[[בחירות תשמ"ט]], כשלדברים נגררים חלקים רחבים מחוגי הליטאים. לאחר מותו של אותו ראש הישיבה{{הערה|ובעיקר בתקופת כהונתו של הרב [[אהרן לייב שטיינמן]] כמנהיג הציבור הליטאי}} הולכת המחלוקת ושוככת{{הערה|יצויין שקיים פלג קטן בציבור הליטאי שמנסה להמשיך באותה מחלוקת.}} כשהדבר מתבטא אף בישיבת פוניבז' עצמה בה ביקר ב[[חודש אלול]] [[תש"ע]] הרב [[דוד מאיר דרוקמן]] ששוחח והתוועד עם הבחורים{{הערה|1=[http://www.col.org.il/show_news.rtx?artID=57202 תדהמה: מה עושה הרב החב"די בלב היכל ישיבת פוניבז'?]}} ובהזדמנות נוספת התוועד הרב [[שניאור זלמן גופין]] באופן ספונטני בישיבה והתקבל בשמחה על ידי תלמידי הישיבה.

אחת מנקודות השיא של אותה התנגדות הייתה באי הכרה ברב [[משה יהודה לייב לנדא]] כממלא מקום אביו הרב [[יעקב לנדא]] בתפקיד ה[[מרא דאתרא]] ורבה של בני ברק ופתיחת קהילת שארית ישראל שלא קיבלה עליה את מרותו, תוך מלחמה בו ובעבודתו בקודש. לאחר מותו של אותו ראש ישיבה שככה אט אט התנגדות ומחלוקת זו כשבחודש [[תמוז]] [[תש"ע]] חותמים הרב [[אהרן לייב שטיינמן]] והרב [[ניסים קרליץ]] על מכתב בו משבחים את כולל 'פעמי יעקב' של הרב לנדא ובו הוא מכונה: "בנו ממלא מקומו [=של אביו], הגאון החסיד הגאון רבי משה יהודה לייב לנדא שליט"א - גאב"ד עירנו{{הערה|[http://old2.ih.chabad.info/index.php?url=article_he&id=55849 לקריאת המכתב]}}. כמו כן במהלך שיחה בענייני כשרות{{הערה|עם הרב בן ציון קוק, ראש בית ההוראה הכללי ירושלים ותלמידו של הרב אלישיב}} אמר הרב שטיינמן כי ההכשר וההשגחה של הרב לנדא הינם הטובים ביותר ושהוא אדם מוכשר מאד, ובקשר לגדלותו העיד שה[[חזון איש]] החזיק מהרב לנדא הבן אפילו יותר משסמך על אביו. (הרב שטיינמן הסביר כי הרב לנדא היה בן יותר מעשרים בפטירת החזון איש){{הערה|על פי תיעוד [https://www.kikar.co.il/312228.html וידאו שהתפרסם אחרי פטירתו של הרב שטיינמן].}}. נקודת שיא בשכיכת המחלוקת הייתה בהכרזתו של ראש עיריית בני ברק הרב אברהם רובינשטיין במהלך הלווית הרב משה לנדא, לאחר ששוחח עם מנהיגי הציבור הליטאי הרב [[חיים קנייבסקי]] והרב [[גרשון אדלשטיין]], ש"על דעת גדולי התורה, אדמו"רים, ראשי הישיבות ורבני העיר, הוחלט כי כל ענייני הדת והכשרות בעיר יתנהלו על ידי הרבנים הגאונים, בנו ממלא מקומו על פי בקשתו - הרב [[חיים יצחק אייזיק לנדא]] שליט"א והרב [[שבח צבי רוזנבלט]] שליט"א בשיתוף פעולה מלא. והאמת והשלום אהבו", ומאז מכהן הרב חיים יצחק אייזיק לנדא כרבה של בני ברק (לצד הרב רוזנבלט) ובניהול מערכת הכשרות כשהדבר מוכר ע"י חוגי הליטאים.

בשנת תשע"ו בעת ביקור היסטורי באה"ק נכנס הגאון החסיד ר' יואל כהן ע"ה לביתו של ראש הישיבה ר' אהרן יהודה לייב שטיינמן ודיבר איתו בחסידות שיחה ארוכה מאוד שבה נהנה ר' יואל לשוחח עימו בענייני חסידות. שיחה שר' יואל הקדיש לה כ-23 דקות, דבר נדיר אצלו.