עריכת הדף "תקנות ליאזנא" (פסקה)

==הרקע לתקנות==
עד שנת [[תקל"ז]] היו רבי [[מנחם מנדל מהורודוק]], אדמו"ר הזקן, רבי [[אברהם מקאליסק (תלמיד המגיד ממזריטש)|אברהם מקאליסק]], ורבי [[יששכר בער מליובאוויטש]] נשיאי החסידות בליטא ורוסיה הלבנה. בתקל"ז עלו רבי מנחם מנדל מהורודוק ורבי אברהם מקאליסק לארץ ישראל, בתקופה ההיא הר' יששכר בער פרש מתפקידו והיה לחסיד של [[אדמו"ר הזקן]] כך שאדמו"ר הזקן ניהל לבדו את תנועת החסידות בליטא ורוסיה הלבנה{{הערה|מבוא ל[[אגרות קודש אדמו"ר הזקן]] (הוצאת [[תשע"ב]]) עמ' 41.}}. במשך שמונה שנים התפתחה החסידות לממדים עצומים ואלפי חסידים הגיעו מידי חודש להתדפק על דלתותיו של אדמו"ר הזקן, לבקש ממנו עצות ולקבל ממנו הדרכות בעבודת ה'.

זרם החסידים שהלך והתגבר, הפך את קבלת החסידים ל[[יחידות]] פרטית למשימה בלתי אפשרית, וזקני החסידים התכנסו כדי לטכס עצה כיצד להפחית את עומס המבקשים להיכנס ליחידות, ובסופו של דבר הוציאו רשימת תקנות מגבילות, שקיבלו את השם 'תקנות ליאזנא' מכיון שתוקנו כאשר התיישב אדמו"ר הזקן בליאזנה בשנת [[תקמ"ג]]{{הערה|שם עמ' 35.}}.

בכלל, [[אדמו"ר הזקן]] אהב מאוד את הסדר, ודרש מחסידיו להיות מסודרים{{הערה|"ראשית דרכי החסידות היא עבודה בסדר והדרגה" (ספר השיחות [[ת"ש]] עמ' 152). "[[הבעל שם טוב]] היה מסוד, הרב [[המגיד ממעזריטש]] היה מדקדק על סדר, ורבנו הזקן לימד חסידים להיות מסודרים" (אגרות קודש [[אדמו"ר הריי"צ]] חלק ג' עמ' תד).}}, ודבר זה התבטא גם בכך שעודד את התקנות שפרסמו זקני החסידים, ודרש מהחסידים לנהוג על פיהם.

התקנות הראשונות התפרסמו בשנת תקמ"ג, ובשנת תקנ"ח התפרסמו התקנות מחדש עם תוספת של כמה תקנות חדשות{{הערה|כתבי היד האורגינאליים של התקנות עליהם חתומים זקני החסידים נמצאים באוצר כתבי היד של [[אדמו"ר הריי"צ]] שבספריית ליובאוויטש.}}.