עריכת הדף "תחיית המתים" (פסקה)

==מקורה וחיוב האמונה בה==
===בתורה===
מקורה של תחיית המתים בתורה נידון באריכות ב[[תלמוד בבלי]]{{הערה|שם=סנהדרין|[[מסכת סנהדרין|סנהדרין]] צ, ב.}}. כמקור לכך מובאים כמה וכמה פסוקים:
* מהפסוק{{הערה|קרח יח, כח.}}: "וּנְתַתֶּם מִמֶּנּוּ אֶת תְּרוּמַת ה' לְאַהֲרֹן הַכֹּהֵן". על פניו תמוה, שהרי מצוות תרומות ומעשרות קיומם הוא רק ב[[ארץ ישראל]], ו[[אהרן הכהן]] הרי לא היה בין הנכנסים לארץ? מכאן לומדים שעתיד לקום לתחיה ולהכנס לארץ.
* מהפסוק{{הערה|וארא ו, ד.}}: "וְגַם הֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי אִתָּם לָתֵת לָהֶם אֶת אֶרֶץ כְּנָעַן אֵת אֶרֶץ מְגֻרֵיהֶם אֲשֶׁר גָּרוּ בָהּ" - "'''לכם'''" לא נאמר אלא "'''להם'''", ומכאן משמע שהבטחת [[הקב"ה]] הייתה לתת את הארץ ל[[אבות]] עצמם; ולכאורה, הם מתו והארץ ניתנה לבניהם? מכאן לומדים שעתידים לקום לתחיה ולקבל את הארץ.
* מהפסוק{{הערה|וילך לא, טז.}}: "הִנְּךָ שֹׁכֵב עִם אֲבֹתֶיךָ וְקָם הָעָם הַזֶּה וְזָנָה" - שאמר [[הקב"ה]] ל[[משה רבינו]] לפני מותו, והמילה "וקם" היא המשך תיאור קורותיו של משה: "הנה אתה שוכב מת והנה אתה קם, שתחיה לעתיד לבוא"{{הערה|רש"י סנהדרין שם.}}.
* מהפסוק{{הערה|עקב יא, כא.}}: "לְמַעַן יִרְבּוּ יְמֵיכֶם.. עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לַאֲבֹתֵיכֶם לָתֵת לָהֶם".
* מהפסוק{{הערה|דברים ד, ד.}}: "וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים בַּה' אֱלֹקיכֶם חַיִּים כֻּלְּכֶם הַיּוֹם".
* מהפסוק{{הערה|שלח טו, לא.}}: "הִכָּרֵת תִּכָּרֵת הַנֶּפֶשׁ הַהִוא עֲו‍ֹנָה בָהּ" - "הכרת בעולם הזה, תכרת ל[[עולם הבא]]".
בהמשך אומרת הגמרא:
{{ציטוט|תוכן=תנו רבנן: "אֲנִי אָמִית וַאֲחַיֶּה" (האזינו ל, לב) יכול שתהא מיתה באחד וחיים באחד, כדרך שהעולם נוהג, (שזה מת וזה נולד; רש"י). תלמוד לומר: "מָחַצְתִּי וַאֲנִי אֶרְפָּא" (המשך הפסוק דלעיל), מה מחיצה ורפואה באחד, אף מיתה וחיים באחד. מיכן תשובה לאומרין: אין תחיית המתים מן התורה. [[תניא]] אמר רבי מאיר: מניין לתחיית המתים מן התורה שנאמר "אָז יָשִׁיר מֹשֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת לה'" שר לא נאמר אלא ישיר, מכאן לתחיית המתים מן התורה.|מקור=[http://www.hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=24&daf=91b&format=text תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, צא, ב].}}

אולם [[הרמב"ם]] באגרת תחיית המתים טוען, כי אין מקור ברור בתורה לתחיית המתים, ודברי התנאים בגמרא הם רמזים נסתרים, עד שהחכמים עצמם נחלקים בזה - זה אומר פסוק זה והאחר אומר פסוק אחר. לדבריו, היות ותחיית המתים הוא אות ומופת ואינו טבעי, לא רצה ה' להודיעו במפורש בזמן משה רבנו מיד עם נתינת התורה בעת שהייתה רוח הכפירה בנבואה מקובלת אצל בני האדם. רק כעבור זמן זה בעת שהתפשטה נבואת הנביאים ומעשי הניסים בעולם הודיע [[הקב"ה]] על יד הנביאים ייעוד ניסי זה.

לעומתו הרב סעדיה גאון בספרו [[האמונות והדעות (ספר)|האמונות והדעות]] מאמר שביעי מבאר, כי מקור האמונה בתחיית המתים הוא מהפסוק בתורה (שהובא בדברי הגמרא לעיל): "רְאוּ עַתָּה כִּי אֲנִי אֲנִי הוּא וְאֵין אֱלֹקים עִמָּדִי אֲנִי אָמִית וַאֲחַיֶּה מָחַצְתִּי וַאֲנִי אֶרְפָּא וְאֵין מִיָּדִי מַצִּיל". לשיטתו, פסוק זה שהובא בסיום [[שירת האזינו]] המיוסדת על סדר וקורות ימי ישראל ומצבם, הוא ה[[נבואה]] על תחיית המתים שתתרחש בעולם הזה לאחרי הגאולה השלימה. בפסוק ניבא משה רבינו את ביאת הגואל ("ראו עתה כי אני אני הוא") ותחיית המתים ("אני אמית ואחיה").

גם [[רש"י]] בפירושו על המשנה בסנהדרין מבאר כי חומרת מי שאינו מאמין בתחיית המתים שעונשו שאין לו חלק בעולם הבא (כמבואר במשנה) הוא "אפילו יהא מודה ומאמין שיחיו המתים, אלא דלא רמיזא באורייתא, כופר הוא. הואיל ועוקר שיש תחיית המתים מן התורה.." ומדבריו נראה שחולק על הרמב"ם{{הערה|אלא שאפשר לומר שגם לשיטתו "מקור" הנבואה היא מהנביאים, אלא שיש לכך "רמז" בתורה (וצ"ע).}}.

===בנביאים וכתובים===
{{ערך מורחב|ערך=[[טל אורות טליך]]}}
הנבואה אודות תחיית המתים מוזכרת במקומות רבים בספרי הנביאים{{הערה|שם=אגרת תחיית המתים|וכלשון הרמב"ם "רב זכרה בתפילות ובספורים ובתחינות אשר חברום הנביאים וגדולי החכמים, ימלא מהם התלמוד והמדרשות". אגרת תחיית המתים.}}. הגמרא בסנהדרין{{הערה|שם=סנהדרין}} מביאה מקורות רבים בנבואות הנביאים בהם מופיעה ומרומזת הנבואה אודות תחיית המתים.

הנביא ישעיה ניבא:{{הערה|ישעיה כו, יט.}}: "יִחְיוּ מֵתֶיךָ, נְבֵלָתִי יְקוּמוּן, הָקִיצוּ וְרַנְּנוּ שֹׁכְנֵי עָפָר, כִּי טַל אוֹרֹת טַלֶּךָ, וָאָרֶץ רְפָאִים תַּפִּיל". ("אמר דרך תפילה ובקשה קרב יום יעמדו בתחיה אלו המומתים על קדוש שמך"; מצודות דוד).
הגמרא מבארת גם את נבואת "העצמות היבשות"{{הערה|[ יחזקאל לז].}} של הנביא יחזקאל כחלק מייעודי התחייה.
גם ל[[דניאל]] הודיע ה' אודות תחיית המתים ואמר לו:{{ציטוט|תוכן=וְרַבִּים מִיְּשֵׁנֵי אַדְמַת עָפָר יָקִיצוּ אֵלֶּה לְחַיֵּי עוֹלָם וְאֵלֶּה לַחֲרָפוֹת לְדִרְאוֹן עוֹלָם..וְאַתָּה לֵךְ לַקֵּץ וְתָנוּחַ וְתַעֲמֹד לְגֹרָלְךָ לְקֵץ הַיָּמִין.|מקור=ספר דניאל יב, ב-יג.}}
הרמב"ם באגרת תחיית המתים והרב סעדיה גאון ראו מפסוקים אלו את המקור הברור לתחיית המתים.
כמו כן מובא הפסוק ב[[תהלים]]{{הערה|עב, טז.}}: "וְיָצִיצוּ מֵעִיר כְּעֵשֶׂב הָאָרֶץ", ("שעתידין ישראל לציץ ולפרוח מעיר ירושלים, וכדאמרינן (כתובות קיא.) [[הקב"ה]] עושה להם מחילות לצדיקים והולכין ועולין לירושלים"; [[רש"י]] סנהדרין צ, ב.)

===ראיות===
בגמרא{{הערה|סנהדרין צא, ב.}} מובאות ראיות שכליות שנתנו [[חז"ל]] לתחיית המתים, כאשר ניהלו ויכוחים עם הכופרים בה. חלק מהמשלים מוכיחים את יכולת [[הקב"ה]] להחיות מתים:
* כשמשווים שני יוצרים, יוצר שעבודתו במים ויוצר שעבודתו בטיט, היוצר מהמים נחשב כיוצר יותר מומחה ומפליא". כך הקב"ה שיכול ליצור אדם מן המים, ודאי שיכול להחיות את המתים מהעפר.
* אם כשכלי זכוכית נשבר עדיין ניתן לתקנו, ודאי שאת האדם (אותו יצר הקב"ה ולא אומן גשמי) ניתן 'לתקן' ולהחזיר לתחייה.
הרבי מבאר שהשוני בין דוגמאות אלו מהווה [[נפקא מינה]] להלכה בגדרי טומאתו וטהרתו של האדם הקם לתחייה: לפי הדוגמה הראשונה - התחיה היא באופן שנשאר מהגוף הקודם - כיוון שמדובר על יצירה ממקור כפי שהיוצרים עושים את עבודתם ממים או מטיט (ו"צר ממנו" גוף חדש), באופן זה הטומאה שהיתה בגוף מקודם נשארת גם כשקם, אך לדוגמה מכלי זכוכית הגוף נחשב כמציאות חדשה, כשם שדינו של כלי זכוכית שנשבר הוא שהוא נטהר מטומאתו{{הערה|לקוטי שיחות חלק י"ח ע' 8–247 (חוקת ב סעיף י-יא)}}{{הערה|ובספר [[ימות המשיח בהלכה]] מביא עוד נפק"מ עיי"ש חלק א' סימן נט- סא (עמוד רצ"ה ואילך).}}.
* משל ממלך שמצווה לעבדיו לבנות לו ארמון במקום ריק מחומרים של מים ועפר, העבדים בנו, אחרי שנים הארמון נפל, ציווה המלך על העבדים לבנות אמון חדש במקום עם חומרי בניה (מקום עם מים ועפר), אך העבדים סירבו, המלך הגיב להם בכעס, אם במקום ללא חומרים כלל הצלחתם לבנות, ודאי שעכשיו תוכלו לבנות, הנמשל הוא שפשוט שהקב"ה שברא אדם מ[[טיפה]], וברא עולם שלם מ[[תוהו]] יכול להחיות את המתים מעפרם.

===חיוב האמונה בה===
הכופר בתחיית המתים אין לו חלק ל[[עולם הבא]]{{הערה|משנה סנהדרין פרק י, משנה א.}}. וזאת כעונש [[מידה כנגד מידה]], כיון שכפר בתחיית המתים - לא יהיה לו חלק בה{{הערה|סנהדרין צ, א.}}.
לשיטת [[רש"י]]{{הערה|סנהדרין שם.}} אפילו אדם המאמין בקיומה של תחיית המתים, אלא שאינו מאמין שרמוזה בתורה הרי הוא כופר, כלשונו: "מה לנו ולאמונתו, וכי מהיכן הוא יודע שכן הוא, הלכך כופר גמור הוא".

האמונה בתחיית המתים נחשבת על פי דברי [[הרמב"ם]] לאחת מ[[י"ג עיקרי האמונה]]{{הערה|פירוש ה[[משניות]] לרמב"ם, מסכת סנהדרין, הקדמה לפרק י.}}. היות והכפירה בתחייה והתפיסה שהיותה היא בלתי אפשרית, יסודה בכפירה באותות והמופתים ובהיותו של [[הקב"ה]] שולט על הטבע והעדר האמונה בזה היא חסרון ביסודי הדת{{הערה|שם=אגרת תחיית המתים}}.