עריכת הדף "תומכי תמימים כותאיס (גרוזיה)" (פסקה)

==תולדות הישיבה==
===תחת אימת המשטרה החשאית===
בשנת [[תרע"ו]] שלח [[אדמו"ר הרש"ב]] את הרב [[שמואל לוויטין]] לגרוזיה על מנת לייסד שם ישיבה.

הישיבה בכותאיס עשתה חיל, וכעבור שלוש שנים כבר נעשתה לישיבה מרכזית לערי גרוזיה.

בשלהי חורף [[תרצ"א]], אז נסגרה [[תומכי תמימים וויטבסק|הישיבה הגדולה שבוויטבסק]] עברו עיקרי הישיבות החב"דיות - שעד אז היו מהן שנדדו ממקום למקום - להתקיים בערי גרוזיה. אט אט התאספו תלמידים רבים ללמוד בישיבה שבכותאיס. מובא בספר "זכרונותי", כי רבי [[חיים מבריסק]] כה התפעל מהשינוי האדיר שחוללה החסידות במדינת גרוזיה, עד כי הוא חפץ לשלוח "אדם כמוהו בתורה ויראת-שמים" כדי להשתתף במהפך האדיר. לצערנו, תוכניתו לא יצאה לפועל במלואה.

ה[[משגיח]] בישיבה היה הרב [[מיכאל ליפסקר]] והמנהל והמורה ל[[דא"ח]] היה הרב [[שניאור זלמן לוויטין]]. לצידו בלטו גם הנהגת הרבנים הליטאים במדינה: האחד - הרב אברהם הלוי חוולס (חוולסהאן), מבחיר תלמידיו של רבי אלחנן ספקטור, בעיר הבירה טביליסי והגליל, והשני - הרב הענקין בעיר טצחינוואלי והגלילות. מדינת גרוזיה הייתה בין הבודדות בעולם כולו, אם לא היחידה, שהתקיימו יחסי אהבה, אחווה ורעות שלימה ואמיתית בין החסידים בין אלו שנמנו על גדולי הרבנים הליטאיים. בנוסף, הייתה חטיבת רבנים שלישית, והיא מחכמי גרוזיה שעלו ללמוד בישיבות שבירושלים, על מנת לחזור ולהביא מאורה וחידושיה האחרונים.

בערב חג הפסח [[תרצ"ג]] נאסרו חברי הנהלת הישיבה וגם הרבה מהתלמידים, והנותרים נאלצו לברוח במהירות מן המקום.

===בתקופת השואה===
בסביבות חג הפסח [[תרח"צ]] נפתחה שוב הישיבה בכותאיס והיא המשיכה להתקיים בה עד שלהי שנת [[תש"ה]].

בין מנהלי הישיבה היו הרב [[יוסף גולדברג]], הרב [[משה מרוזוב]] והרב [[שלום מענדל קלמנסון]].

כמו כן נוסדו מחלקות מישיבת תומכי-תמימים בערים: סוחום, סינאקי, קולאש, זוגדיד, פאטי, באטום, סוראם, טיפליס.

בשלהי שנת [[תש"ה]] נפתחה דרך הנסיעה מגרוזיה ל[[בוכרה]] ואז עברו אחרוני התלמידים ללמוד בישיבה המרכזית - [[תומכי תמימים סמרקנד]].