עריכת הדף "תהלים כ"ב" (פסקה)

==תוכן המזמור==
ב[[תהלים אהל יוסף יצחק]] מופיע בכותרת המזמור: "יתפלל כל יחיד אל אריכת ה[[גלות]] מעגמת הלב, מה שהיינו מקדם במעלה עליונה ועכשיו בשפלות, ולנדור נדרים{{הערה|פסוק כ"ג ופסוק כ"ו.}} בצרותיו".

על פי פירוש [[המלבי"ם]], החלק הראשון של המזמור (עד פסוק ט"ז) דוד מתפלל כביכול מתוך זמן הגלות כשישראל במצב של תכלית השפלות כאילו ה' עזב אותם ואינו מקבל את תפילותיהם, ומספוק י"ז עד סוף המזמור מתפלל מתוך התחדשות והתחזקות בבטחון בה' שמציל ומושיע את ישראל, כמו 'כוכב השחר' שמציין את עליית האור ממזרח, המאיר מתוך החושך.

זו הסיבה שהפסוק פותח שזוהי השירה של 'איילת השחר', כלומר הנקודה הגבולית שבים האור והחושך, בין הצרה והתשועה, ובין היאוש והבטחון - שהאור מפציע מתוך החושך דווקא.