עריכת הדף "שמיטה" (פסקה)

==מצוות השמיטה==
בשנת השמיטה נוהגות כמה מצוות. חלקן - הקשורות ל[[שמיטת קרקעות]] - [[מצוות התלויות בארץ|נוהגות בארץ ישראל בלבד]], וחלקן - הקשורות ל[[שמיטת כספים]] - נוהגות גם ב[[חוץ לארץ]]:
===שמיטת קרקעות===
*'''[[שמיטת קרקעות|השבתת הקרקע]]''': מצוות עשה להשבית את הקרקע בשנה השביעית, כפי שנאמר בתורה:{{ציטוטון|בֶּחָרִישׁ וּבַקָּצִיר תִּשְׁבֹּת}}{{הערה|תשא לד, כא. וראה רש"י שם.}}, {{ציטוטון|שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן יִהְיֶה לָאָרֶץ שַׁבָּת לַה'}}{{הערה|שם=כה|בהר כה, ד.}}.
*'''איסור עבודת האדמה''': אסור לעבוד את האדמה או האילן בשנה זו, כפי שנאמר בתורה:{{ציטוטון|שָׂדְךָ לֹא תִזְרָע וְכַרְמְךָ לֹא תִזְמֹר}}{{הערה|שם=כה}}.
מ[[הלכה למשה מסיני]] נלמד כי מצוות אלו מתחילות כבר בשנה השישית, זמן מה לפני כניסת השנה השביעית. דין זה נקרא [[תוספת שביעית]]. רוב דיני תוספת שביעית נוהגים רק בזמן שבית המקדש קיים{{הערה|רמב"ם הלכות שמיטה ויובל ג, א.}}; אולם גם בזמן הזה יש להוסיף מעט מחול על הקודש, כמו [[תוספת שבת|בשבת]]{{הערה|ראה לקוטי שיחות חלק י"ב ע' 110 ואילך, ובהערות שם.}}.

===יבול שנת השמיטה===
*'''איסור לקיטת [[פירות שביעית]]''': אסור לאסוף את התבואה, הירק או פרי האילן כרגיל בכל שנה, כלומר - בדרך מסחרית. כפי שנאמר בתורה: {{ציטוטון|אֵת סְפִיחַ קְצִירְךָ לֹא תִקְצוֹר וְאֶת עִנְּבֵי נְזִירֶךָ לֹא תִבְצֹר}}{{הערה|בהר כה, ה.}}.
*'''מצות הפקר פירות שביעית''': מצוה להפקיר את פירות הארץ בשנה זו, כך שיוכל כל אחד לקחת מהם. כפי שנאמר בתורה: {{ציטוטון|וְהַשְּׁבִיעִת תִּשְׁמְטֶנָּה וּנְטַשְׁתָּהּ}}{{הערה|משפטים כג, יא.}}.
*'''אכילת פירות שביעית בקדושה''': הפירות שצמחו בשנה השביעית קדושים בקדושת שביעית, ויש להשתמש בהם רק לאכילה ולשימוש ראוי ולהזהר מהשחתתם. כפי שנאמר בתורה: {{ציטוטון|וְהָיְתָה שַׁבַּת הָאָרֶץ לָכֶם לְאָכְלָה}}{{הערה|בהר כה, ו.}}. לדעת [[הרמב"ן]] פסוק זה הוא מצוות עשה{{הערה|הוספות לספר המצוות, מצוות עשה ג.}}, אך שאר הראשונים לא סוברים כך.
*'''[[ביעור פירות שביעית]]''': לאחר העונה בה גדלים הפירות, כאשר אינם מצויים עוד בשדה - יש לבער את כל הנשאר מהם בבית. זאת למדו חכמים מן הנאמר בתורה: {{ציטוטון|וְלִבְהֶמְתְּךָ וְלַחַיָּה אֲשֶׁר בְּאַרְצֶךָ תִּהְיֶה כָל תְּבוּאָתָהּ לֶאֱכֹל}}{{הערה|בהר כה, ז.}}, ופירושו שההיתר לאכול בבית הוא רק כל עוד מצויים פירות לחיה אשר בארצך, כלומר בשדה, אך כאשר הם כלים יש לבער גם מן הבית{{הערה|ספרא שם.}}.
דינים אלו נוהגים מן התורה בין בפירות האילן ובין בתבואה וירקות. אולם כדי שלא יעברו ויעבדו את האדמה בשביעית, גזרו חכמים על כל הגידולים החד-שנתיים (תבואה וירקות) שייאסרו לחלוטין בשנה השביעית. איסור זה נקרא "[[ספיחים]]".

הגבלות ואיסורים אלו מעוררים קושי בהשגת יבול מספיק לצרכי השנה השביעית. לקושי זה מתייחסת התורה בהמשך למצוות השמיטה: {{ציטוטון|וְכִי תֹאמְרוּ מַה נֹּאכַל בַּשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִית, הֵן לֹא נִזְרָע וְלֹא נֶאֱסֹף אֶת תְּבוּאָתֵנוּ? וְצִוִּיתִי אֶת בִּרְכָתִי לָכֶם בַּשָּׁנָה הַשִּׁשִּׁית, וְעָשָׂת אֶת הַתְּבוּאָה לִשְׁלֹשׁ הַשָּׁנִים}}{{הערה|בהר כה, כ-כא.}}. [[הרבי]] מבאר שאין השאלה רק טרוניה של מי שמעוניין להשתמט מן המצוה, אלא גם של בן חכם המעוניין באמת ובתמים לדעת כיצד יזון אותו הקב"ה בשנה זו. המענה לשאלה זו הוא ברכה רבה למעלה מהשכל וההגיון, עד כדי כך, שהשאלה נשאלת שוב מידי שמיטה (ולא די בכך שבשמיטה הקודמת ראו במוחש את הברכה) - כיון שהברכה היא למעלה מהשכל{{הערה|לקוטי שיחות חלק כז, שיחת בהר ב. ובלקוטי שיחות חלק ז שיחת בהר א סעיף ד - באופן אחר קצת.}}.

נחלקו אחרונים האם ברכה זו לשומרי השביעית שייכת גם בזמן הזה, כאשר השמיטה נוהגת רק מדרבנן; יש אומרים שהברכה היא רק לזמן בו השביעית מן התורה, ויש אומרים שגם בזמן הזה ישנה הברכה{{הערה|ראה סמ"ע חושן משפט סז ס"ק ב. שו"ת התעוררות תשובה ח"א סימן קצח. ועוד.}}.

על מנת לאפשר פתרונות נוספים בזמננו, חידשו רבנים לקראת שנת [[תרמ"ט]] את [[היתר מכירה|היתר המכירה]], שלדעתם מפקיע את איסורי שביעית מן הפירות. היתר זה שנוי במחלוקת רבה, ורוב הפוסקים - וכן [[הרבי]] - הורו שלא לסמוך עליו. פתרונות אחרים שאינם כרוכים באיסורי שביעית ובקדושת שביעית הם שימוש בפירות מיבול שישית, מחוץ לארץ, מאזורים בשטח [[מדינת ישראל]] שאינם חלק מארץ ישראל (בדרום הערבה) ועוד.

===שמיטת כספים===
*'''מצוות [[שמיטת כספים]]''': מצוה להשמיט את החובות בשנה השביעית, ואסור לתבוע אותם, כפי שנאמר בתורה: {{ציטוטון|שָׁמוֹט כָּל בַּעַל מַשֵּׁה יָדוֹ אֲשֶׁר יַשֶּׁה בְּרֵעֵהוּ, לֹא יִגֹּשׂ אֶת רֵעֵהוּ וְאֶת אָחִיו כִּי קָרָא שְׁמִטָּה לַה'}}{{הערה|ראה טו, ב.}}.
*'''איסור להימנע מהלואה''': אסור להימנע מלהלוות קודם השמיטה, מחשש שהחוב יישמט, כפי שנאמר בתורה: {{ציטוטון|הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן יִהְיֶה דָבָר עִם לְבָבְךָ בְלִיַּעַל לֵאמֹר: קָרְבָה שְׁנַת הַשֶּׁבַע שְׁנַת הַשְּׁמִטָּה, וְרָעָה עֵינְךָ בְּאָחִיךָ הָאֶבְיוֹן וְלֹא תִתֵּן לוֹ}}{{הערה|ראה טו, ב.}}.
בזמן [[הלל הזקן]] נוכח לראות שרבים לא מלווים לפני השמיטה ועוברים על האיסור, ולכן התקין את תקנת "[[פרוזבול]]" - בה מוסר כל אחד את חובותיו לבית דין וכך אינם נשמטים.