עריכת הדף "שמואל לויטין" (פסקה)

==תולדות חיים==
נולד ב[[י"ג חשון]] [[תרמ"ג]] ב[[עיירה]] [[פאהר]] לאביו הרב [[זאב וולף לויטין]] שהיה [[משגיח]] בישיבת [[תומכי תמימים ליובאוויטש]], וזכה להיות התינוק הראשון שנקרא על שם [[אדמו"ר המהר"ש]] לאחר [[הסתלקות אדמו"ר המהר"ש|הסתלקותו]].

למד בישיבת [[תומכי תמימים ליובאוויטש]] והיה מראשוני התלמידים שם. [[הרבי]] התבטא עליו בהזדמנות מסויימת: "יהודי שזכה לשמוע [[חסידות]] מהרבי עוד לפני שאני נולדתי".

[[נישואין|נשא]] את מרת שיינא (בת הרב [[אשר מרגליות]]) שליוותה אותו בכל מסעותיו וגלויותיו, בגרוזיה, באוקרינה ואף ב[[סיביר]]. ב[[מלחמת העולם השנייה]] שהתה בגטו וילנה. שני בניה - שלום וגרשון בער נרצחו לעיניה, ואז נרצחה גם היא בייסורים גדולים.

חמיו היה הרב של ה[[עיירה]] [[ראקשיק]] ולאחר חתונתו נעשה יד ימינו ולאחר פטירת חמיו בשנת [[תרס"ט]] נתמנה לרבה הרשמי של ראקשיק בהשתדלות [[אדמו"ר הרש"ב]].

בשנת [[תרע"ה]] ב[[מלחמת העולם הראשונה]] הוכרח לעזוב את ראקשיק ועבר לקירסנאוו שם כיהן כרב במשך תקופה.

בשנת [[תרע"ו]] שלח אותו אדמו"ר הרש"ב לעיר [[כותאיסי]] ב[[גרוזיה]], לכהן כרב ראשי של מספר עיירות מרכזיות בהם העמיד תלמידים רבים. הוא הביא כעשרים מאנ"ש לעבוד בקהילות השונות כרבנים, מלמדים ושוחטים.

רבי [[יצחק זאב מבריסק]] העריכו ביותר על עבודתו זו במדינת גרוזיה, ובעקבותיו הצלחתו הכבירה הוא אף שלח לשם את שני תלמידיו הקרובים ביותר בכדי להוסיף עוד בקודש.

בשנת [[תרפ"ה]] חיפשו אותו השלטונות והוא ברח לעיר באטום. עד היום הוא מכונה בפי החסידים רבי שמואל "באטומער", על שם העיר באטומי שבגרוזיה שבה פעל. לאחר מכן חזר אל [[אדמו"ר הריי"צ]] ל[[פטרבורג]] ושימש כ'רב הבית' בחצר הרבי.

בשנת [[תרפ"ה]] הקים [[אדמו"ר הריי"צ]] ב[[נעוועל]] [[בית מדרש לרבנים בנעוועל|בית מדרש לרבנים]] ו[[שו"ב]] ומינה את הרש"ל לעמוד בראשו. באותה שנה השתדל הרבי הריי"צ{{הערה|אגרות קודש אדמו"ר הריי"צ חלק א' אגרות רנד, רסא.}} למנותו לרב בשיקגו במקום הרב [[מרדכי זוין]].

בכסלו [[תרפ"ט]] הוא נאסר על ידי ה[[נ.ק.וו.ד]]. והם סגרו את בית המדרש לרבנים יחד עם [[תומכי תמימים נעוועל]] והגלו אותו ל[[סיביר]] לשלש שנים. ב[[תרצ"א]] בערך הוא ברח מסיביר והגיע לקורסאק לבית בתו וחתנו הרב [[בנימין גורודצקי]] ולאחר מכן עבר לגור ב[[מוסקבה]]. ב[[חודש שבט]] [[תרצ"ז]] הצליח לצאת מ[[רוסיה]] ל[[ריגא]] והתיישב שוב בראקשיק ופעל כרב במקום כשנה.

כעבור שנה, ב[[תמוז]] [[תרצ"ז]], הורה לו [[אדמו"ר הריי"צ]] לנסוע ל[[ארצות הברית]] כ[[שד"ר]] ולהפיץ יהדות לשבעה-שמונה חודשים, אך לאחר שהגיע לארצות הברית הורה לו הרבי להשאר ולקבוע את ביתו בארה"ב. 

היה ממארגני כתיבת [[ספר תורה של משיח]] וחבר ה[[ועד לבנין האוהל]] של אדמו"ר הריי"צ.

ב[[חודש חשוון]] [[תש"ב]] נשלח על ידי [[אדמו"ר הריי"צ]] לייסד את ישיבת [[תומכי תמימים מונטריאול]] קצת לאחר [[י' בכסלו]] חזר לניו יורק. 

[[הרבי]] היה מוכר דרכו את החמץ לפני [[פסח]] והיה שואל אותו שאלות ב[[הלכה]].

היה המשפיע הראשי של [[ישיבת תומכי תמימים 770]]. בשנת [[תשי"ז]] התקיים דינר של הישיבה בה הושר '[[התקווה]]', והרבי בתגובה לכך הוריד את הנשיאות מהישיבה. הבחורים ב770 החליט לעשות מחאה לר' שמואל לוויטין שהיה משפיע הישיבה, ונכח באירוע ולא מיחה. הבחורים נכנסו בצעקות רמות לחדרו של ר' שמואל שהיה באמצע להתפלל שחירת, וברח מהמקום בבושת פנים. בעקבות כך קרא הרבי לבחורים ליחידות, בה צעק על הבחורים על הזלזול בכבודו של ר' שמואל, וההתערבות בפוליטיקה שלא קשורה להם. ההנהלה הענישה את הבחורים ונאסר עליהם להיכנס להתוועדות של הרבי בשבת הקרובה{{הערה|תשורה על החסיד ר' [[שולם פלדמן]], '''[http://www.teshura.com/teshurapdf/Teitelbaum-Olidort%20-%20Tammuz%2015,%205775.pdf פרקי תולדות, מכתבים שקיבל מהרבי ולקט מסיפוריו]''' בתוך תשורה מנישואי נכדתו, תמוז [[תשע"ה]] {{PDF}}, עמ' 83 - 85.}}.

נפטר ב[[י"א באלול]] [[תשל"ד]] וזכה שהרבי יצא להלוויתו.

שאלה ארוכה ממנו בעניין [[עגונה]] ששאל את רבני [[ירושלים]] הרש"א אלפנדרי והרב זוננפלד בשנת [[תרפ"ב]] נדפסה בספר מן הגנזים ח"ג, שלום הלל עורך, עמ' 254, מודיעין עלית תשע"ד.